הזקן והמשפחה | סוגיות מרכזיות ביחסים רב דוריים | יצחק בריק ואריאלה לבנשטיין

ההיבטהרב-דורי 301 לנדרשממנו. אנשיםאלהנוטיםלטפלבכלהסובביםאותם, כשבסופו שלדברנותרים ללאמספיקאנרגיהלעצמם, עייפים וסחוטיםבכל עת. תפקודםבעבודה, במסגרת משפחתם ובכלשארתחומי פעילותם, להוציאהוריהם, נפגמת והםנוטיםלאבדאת רשת התמיכה המורחבת שלהם. התנהגות טיפוס זה נובעת לרוב מקונפליקט מן העברשלאנפתרבין עצמאותלתלותאו בין קבלהלדחייה. אצלטיפוסזהקייםקושי להיפרד מהוריו וצורך מתמשך לאישורם בגלל דחייה אמיתית או דמיונית בילדותו. ייתכן שקייםצורךלשלוטבהוריםלאחרשניםשלשליטתםבו. אלההםבניםשנפגעו מהוריהם לאורך השנים, אם על ידי השפלה או התעללות פיזית ותחושה שההורה לאהיהקייםעבורםבעתהצורך. אחיו של "הפעיל יתר" עלוליםלחושעצמםדחויים על שאינם נכלליםבמערך אספקתהעזרהלהוריהם. תחושותשל כעס, שנאה ורצון לנקמהעל מעשי העבר, יחד עםרגשאשמהבגלל תחושותאלה, המתבטאבחוסר יכולת לחיות עמן בשלום, הם המפעילים אתהאדם במקרה זה, בניגוד לרצונו. בני משפחהאלהמפגיניםסבל רב, כאב ומעורבותמוגזמתבטיפולבזקן. בנים אלה נמנעים מקשר עם הוריהם בניסיון לצמצם את 2. הנמנע הפעיל: הקונפליקטים. קיימתתחושהשאםיתרחקו, ירחיקו גםאתהקונפליקטים. הבן ישלם עבור טיפול בהוריו או יותיר לאחיו או לקרובי משפחה אחרים לטפל בהם ויימנע מכלמגע. מנגד, הוא יחושאשמהעלשאינו ממלאאתתפקידו. הואגורםלכעסשל הסביבה כלפיו, דבר הפוגע באיכותחייו. טיפוס זה הוא תוצר של דפוסי דחייה של ההוריםבילדותאו שלתלותמוגזמתבהוריםבילדות ופחדמהיווצרותמחודשתשל דפוס זה. בניםאלהמופעליםפעמיםרבותעל ידי מניעיםהדומיםמאוד לאלהשל "הפעיליתר", אךכאן התוצאותהן בכיוון ההפוך. הקושי להיפרדמההוריםוהאפשרות שההורהעלוללהיפרדמהעולםבקרוב, נתפסיםעל ידו כאיום, שאין ביכולתו לשאת ותגובתו היאבריחה. אחריםפועליםבדפוס זהבניסיון למנועהמשכםשל מאבקים וחילוקי דעותארוכי שנים. התקווההיא, שהמרחק ימנעהצפהמחודשתשל כעסים וכאבמן העבר. טיפוס זהמשלב דפוסשל התרחקות והתקרבות גם יחד. קיים 3. הנע בין הקצוות: כאן שילובשלהרגשותהמאפייניםאת"הפעיל יתר" ואת"הנמנעהפעיל". מעורבות יתר גורמתלעייפות, לתסכול ולבסוף גםלשבירההמובילהלהימנעות יתר. מעברים אלה בין מעורבות יתר להתנתקות מוחלטת יוצרים במשך הזמן שחיקה ועייפות רגשית ופיזיתהמשפיעיםעלאיכותהקשר עםההורה ועלאיכותחייו שלהמטפל. טיפוס זה מייצג את הבנים המכירים בבעיות 4. הפועל בצורה קונסטרוקטיבית: העומדות בפניהם ומשתדלים לפתור את הקונפליקטים בדרך של שיתוף הוריהם ובני משפחה אחרים בקבלת החלטות, המתייחסות לצרכים המתבקשים ממצב ההורים. הםמחלקיםאתהעבודה, פוניםלגורמיםחיצונייםלבקשעזרהואינםנוטלים על עצמם את מלוא האחריות. דפוס זה יוצר אפשרות לחלוקת עבודה ומקל על פיתוח יחסיםהוגנים לשני הצדדים. אלה בניםשהצליחו להיפרד רגשיתמהוריהם,