הזקן והמשפחה | סוגיות מרכזיות ביחסים רב דוריים | יצחק בריק ואריאלה לבנשטיין

104 חלקשני אך להישאר בקשר קרוב עמם, דהיינו, השיגו את הבגרות הפיליאלית. הם חשים עצמם כשירים לנהל את המצב ורואים את השינויים בהוריהם כהזדמנות לנתינה מבוקרת, שתאפשר יצירת יחסיםשיעניקו סיפוקהדדי לשני הצדדים. דפוס זהרווח במשפחותשבהן נהניםהחבריםמעצמאותהדדית, מיכולת ללמוד זהמזה, לשמר אתההיסטוריה והתרבותהמשפחתית ולקבל זהאתזה. סיכום בחברההמודרנית, שבה נשחקיםהערכיםשל האחריותהקולקטיבית, לתאהמשפחתי המצומצם של הורים-ילדים נותר תפקיד מרכזי. שקיעתה של המערכת המשפחתית המורחבתוהתומכת, שאפיינהאתהחברההמסורתית, העמידהאתהמשפחההגרעינית המודרנית בפני התמודדותעםקשייםחדשים, אך תוך רצון לשמור על קיומה הייחודי. במקביל, התפתחות מערכות הבריאות ופיתוח טכנולוגיות רפואיות חדשניות האריכו אתתוחלתהחיים בחברההמודרנית, הגדילו אתחלקםהיחסי של האנשיםהמבוגרים מאוד בתוכה ובמיוחד את מספר החולים הכרוניים והזקנים הזקוקים לעזרה בתפקוד היומיומי. השינוייםבמערכתהמשפחתית גרמו לירידה במספר הילדיםבמשפחה ובכך צמצמו אתמערכתהתמיכה ואתהמטפליםהפוטנציאליים. הנשים, שבעבר מילאו את Dauzenberg, התפקיד המסורתי של טיפול בזקן, יוצאותלעבודהמחוץ למשק ביתן ) (, אך עדיין מרכזותסביבן אתהטיפול Diederiks, Philipsen, Stevens et al., 2000 בזקן. עובדה זו אינהמפתיעה, שכן עלפי הסטריאוטיפים והנורמות, גםבראשיתהמאה ה-12 נשיםהן הנושאותהעיקריותבמרביתנטלהטיפולבבני המשפחה, בילדיםובזקנים גם יחד. הגברים לוקחים על עצמם תפקידים ניהוליים, ייעוצים וכלכליים, המצריכים נוכחותפיזיתמועטהבעתהטיפולבהורה ואילו הנשיםלוקחותעלעצמן אתהתפקידים הטיפולייםהמצריכים נוכחותפיזיתמתמדת. התפקיד הפיליאלי מהווה חלק מהמשימות ההתפתחותיות של הפרט. לתפקיד זה היבטים אינסטרומנטליים ורגשיים כאחד. מילוי נאות של תפקיד זה עלול לגרום לקונפליקטיםבין בני המשפחההשונים ולתחושתעומס ולחץ. כדי להתמודד בהצלחה עםמשימותאלה על הבן הבוגר להגיע לבשלותפיליאלית. זהו תהליך הדדי המתקיים בין הבן הבוגרלבין ההורההזקן והצלחתו תלויהבשיתוףפעולה, בהבנה ובאמון הדדי בין הדורות. אך גםבמצביםשבהםקיימתהבנה ובשלות, לממדהזמן עשויהלהיותהשפעה הרסנית על איכות החיים ומערכת היחסים הבין-דורית. כיום, עם התארכות תוחלת החיים, הטיפול בהורה זקן עשוי להשתרע על פני מספר עשורים. הבן הולך ונשחק עם השנים, משאבים נפשיים וכלכליים נכחדים ובמקביל מצבו הפיזי והנפשי של ההורה הולך ומידרדר ודורש טיפול אינטנסיבי יותר. למניעת שחיקה זו, הנגרמת מהתארכות תקופתהטיפול, חייב להיותמענהמצד רשויותציבוריות ואלהפועלותבסימן קריסתה שלמדיניותהרווחה. כךשבהונופלתעיקרהאחריותעלבני המשפחההמעטיםהמוכנים לקחת על עצמם משימה זו. קבוצה זו של מטפלים המזוהים כיום כ"דור הסנדוויץ'" עשויהלהוותבעתידהלא-רחוקאתאחתהקבוצותהפגיעות יותר בחברההמודרנית.