הזקן והמשפחה | סוגיות מרכזיות ביחסים רב דוריים | יצחק בריק ואריאלה לבנשטיין

132 חלקשלישי להתמודדבזמן הטראומה ולהסתגללחייםשאחריה. לבסוף, ניצולי השואהבישראלהיו למעשהחלקמקהילהבעלתזיכרון קולקטיבי שלהשואה. האמפתיהוהתמיכההחברתית שהניצולים ומשפחותיהם זכו להן בישראל, בעיקר בשנים האחרונות, עזרו להם להכיל את השפעות הטראומה ולעבד את זיכרונותיהם. בהתאם, אצל מרבית בני משפחות הניצולים לא ניתן לראותפתולוגיה של ממש, והםמציגים אתאותו השילוב, שמציגים תייחודיים. בתנאיםרגילים, מרבית ּ תכלליתלבין מוקדי פגיעו ּ הניצוליםעצמם, בין עמידו ת ּ הילדיםוהנכדיםשלהניצוליםמתפקדיםהיטב, אםכי תחתלחץנוסףנראהכי הפגיעו Sagi-Schwartz et al., 2008; Van IJzendoorn et החבויה עלולה להפוך לגלויה ) .( al., 2003 תהכלליתשלמשפחותהניצוליםקייםמאבקפנימי מתמשךבכלאחד ּ לצדהעמידו מהדורותבמשפחהבניסיון לגשרבין עולםהטראומהלעולםהיומיום. דורהניצוליםנעבין הכללת יתר - מצבשבו הניצולמאמין כי ניתן לייחסלעבר הטראומטי אתעיקר הדברים שמתרחשים בהווה, לבין הימנעות מכל הכללה - מצב שבו הניצול מאמין שלעבר אין כל רלוונטיות ביחס לחיים בהווה. לעומת נטיותמוקצנות אלה, ילדי הניצולים ונכדיהם מצליחים ברוב המקרים לתפוסאתהרלוונטיותהחלקיתשל טראומתהשואה. כלומר, להכיר בהשפעותיה של השואה מבלי לאפשר לה להציף את חייהם בהווה )בר-און, 4991(. עם זאת, בחלק מהמקרים ילדי הניצולים ונכדיהם תופסים את הרלוונטיותשל השואהלחייהםבהווהבאופן פרדוקסלי. מחד גיסא, לילדים ולנכדים ישרצון עז ללמוד ולהבין את הטראומה של דור הניצולים, גם כשרצון זה כרוך בקשיים רגשיים ניכרים. מאידךגיסא, החתירהלידיעהמפורטתשלקורותהניצוליםבשואהמתאפשרתרקתחת הגנותשונות, כמו בלימתהתחושהוהרגשכלפי אותםתכניםטראומטיים)צ'ייטין, 7002(. בתפיסת הרלוונטיות החלקית של השואה לחיי ההווה וכן באפיונים הפרדוקסליים של ת ייחודיים. בחלקים ּ ת כללית ומוקדי פגיעו ּ רלוונטיות זו, ניכר טווח ביטויים של עמידו הבאים נתאר מוטיביםשכיחים ביחסיםהבין-דוריים במשפחות ניצוליםתוך התייחסות לביטוייםאלו. יש להדגיש, כי המוטיבים שבהם נעסוק לובשים צביון שונה וייחודי במערכות (, למשל, חילקה משפחותשל ניצולים עם Danieli,1988 משפחתיותשונות. דניאלי ) thosewhomade ( ושל"אלהשהצליחו" ) fighter הסתגלותמוצלחתלסוגשל"לוחם" ) (. משפחותמהסוג הראשון שוללותכל ביטוי של מצוקהמתוך דחף להציג דימוי חזק it ועמיד, הן מדגישותאתהתמודדותן והישרדותן בשואה, ומעלותעלנסערכיםשלנאמנות, מסירות ושאיפה לעצמאות; משפחות מהסוג השני מכחישות את השפעת השואה, נמנעותמאזכור העבר ושואפותלרכישתהישגים ומעמד. משפחותעםהסתגלותבלתי (: הראשונותמתאפיינות numb ( ושל "מאובן" ) victim מוצלחתסווגו לסוג של "קורבן" ) בקשריםתוך-משפחתייםחונקים, מוצפים בתכנים טראומטיים ומלאי מניפולציות, והן מתמקדות בהישרדות פיזית וחומרית; משפחות מהסוג השני מציגות ניתוק מהעולם החיצוני במקביל להימנעות רגשית ולקשר של שתיקה בתוך המשפחה במה שנוגע לטראומה )ראה גםהנטמן, 7002(. ישלזכור, כי הטרוגניותתפקודית זו מעוצבתעל ידי