הזקן והמשפחה | סוגיות מרכזיות ביחסים רב דוריים | יצחק בריק ואריאלה לבנשטיין

סוגיות ייחודיות 531 להתפנות לכך בשל ההשתקעות באבלם הלא-פתור. במקרים אלה נוצרה התקשרות (. ניצוליםשהיו עסוקיםבמה Bar-On et al., 1998 אמביוולנטיתבין הילדיםלהוריהם ) שאירעלחוויותההתקשרותהאישיותשלהםנעו בין ריחוקלבין קרבתיתר, וכן בין צמצום הבעיותשל ילדיהםעל רקעהטראומההגדולהשחוו בעבר לבין הרחבהשלבעיותאלה על רקע תחושת הסכנה התמידית שריחפה בבית. בכל מקרה, מצב זה השאיר מעט Bar-On et al., מקום לקליטה מותאמת ומאוזנת של רצונות הילדים ורגשותיהם ) (. הילדיםאכן ביקשו ליצור לעצמםאישיות נפרדת ועצמאית, אך דווקאעצמאות 1998 זו עלולה הייתה להיחוות על ידם ועל ידי הוריהם כבגידה בהורים השבריריים לכאורה .( Brom et al., 2001 ) בהליךההעברההבין-דוריתהיהמקוםמרכזי גםלמסריםכפוליםהקשוריםלהנחות עלמהותהעולם. ילדי הניצוליםהתקשו לשלבבין הנחותעולםחיוביותלגבי עולםבטוח, צודק, נשלט וניתן לניבוי לבין חלקים בהיסטוריה המשפחתיתשהעידו על עולם אכזר, שרירותי וחסר הגיון, שבו אנשים קרובים יכולים להיעלם בכל רגע, ושבו מוגבל ביותר כוחו של האדם להשפיע על הקורה אותו. גם בהיבט ההתנהגותי, ניסיונות הניצולים ליצור סביבה בטוחה לילדיהםהובילו לאפעם לדאגהמוגזמת, להגנתיות יתר ולהטלת איסורים רבים, שבתורם גרמו לילדי הניצולים לתפוס את סביבתם כמקום רב-סכנות. רצון הניצולים ליצור לילדיהם עולם טוב יותר והשאיפה להשיג דרך הילדים את מה שנמנע מהם עצמם, הובילו לא פעם להמרצת הילדים להישגיות ולהצלחות חומריות. אלהעמדו לעתיםבניגוד לערכיםהומאנייםשל סובלנות, אנושיות וסולידריות, שאותם .( Bar-On et al., 1998 ביקשו הניצוליםלהעביר לילדיהםמלכתחילה ) Ben-Zur & מסרים סותרים פעלו גם על בסיס אמביוולנציה בתחום הרגשי ) (. מסר אחדשעבר מהוריםרביםהיה, שכדי לשרודצריך להחניק Zimmerman, 2005 רגשות, אולם, כנגד זה, אותם ניצוליםביקשו שילדיהם יהיו מאושרים, ולכן עודדו אותם לבטאשמחהואףחוצפהוהבעותשלחספוס"צברי". אלמולהרצון הטבעי שלהניצולים שילדיהם ייהנו מחייהם, הועברו מסרים של מחויבות למתים, חובת הרצינות ומגבלות עלביטויי שמחה והנאה. התחושותהסותרותביחסלהנאה ולאושרהעלו בתורן תחושות אשמהאצל ילדי הניצולים )נוה-פרישוף, 6002(. גםלכעסלאהיהמקוםלגיטימי כאשר הוא הופנה מהילדים כלפי ההורים עצמם. הילדים תפסו את כעסם כבעל השפעה מסוכנתבמיוחדעלההורההפגיע, ולכן כעסהובילבמקריםרביםלרגשותאשמה)ויסמן וברבר, 7002(. גםהיבטיםחברתייםחיזקו אתהקונפליקטהרגשי במשפחותהניצולים. כך, הצורךלהשתלבבמקומותשאליהםהיגרו לאחרהמלחמהדרשמהניצוליםלהמשיך ולשמור אתרגשותיהםלעצמם ולדכאחשיפהשל זיכרונותטראומטיים )שגב, 1991(. התקשורתהתוך-משפחתיתעל נושאהשואהשיקפהאספקטיםמורכבים ומנוגדים בדינמיקהשלמשפחותהניצולים. למרביתהניצוליםהיהרצון עז לספר ולהעבירלדורות הבאיםאתמהשאירעלהם, אך הםגםפחדו, שילדיהם ייפגעו מאותםסיפורים נוראים. האווירה החברתית בשנים הראשונות לאחר קום המדינה העצימה את חששם של