הזקן והמשפחה | סוגיות מרכזיות ביחסים רב דוריים | יצחק בריק ואריאלה לבנשטיין

136 חלקשלישי הניצוליםלחשוףאתסיפוריהם. החברההישראלית-צבריתהמתהווההדגישהערכיםשל עצמאות וכוח, ובלט בההרצון להתנתקמדימוי היהודי הגלותי והפגיע, כפי שהניצולים (. כמו כן, רגשותהאשמהשלהיהודים, שחיו בארץבזמן Solomon,1995 סימלו כביכול) המלחמה, עלכךשלא יכלו לסייעלאחיהםבאירופהבזמן השואה, הקשו עליהםלהטות אוזן קשבת לניצולים )שגב, 1991(. על רקע זה, ילדי ניצולים רבים נמנעו מלשאול את הוריהםעל עברם, ולאפעםאף ניסו להסתיר אתהרקעשל הוריהםבהשפעתהאווירה החברתית דאז. מארג קונפליקטים זה יצר במשפחות רבות של ניצולים חומה כפולה שלקשרשתיקה, שבה, מצדאחד, ההוריםמתקשיםלספר, והילדים, מצדשני, נמנעים מלשמוע. דרך סינון הדדי זהשל תכניםטראומטיים כל צד שמר למעשהעל השני ועל עצמו )בר-און, 4991; ויסמן וברבר, 7002(. באופן פרדוקסלי, דווקא סיפור השואה שלא סופר הועבר בעוצמה גדולה יותר לדור הבא לעומת הסיפור שסופר, מאחר שהילדים, שנשארו ללאמידעקונקרטי לגבי חוויותהוריהם, פיתחו דימויים ופנטזיותקשיםמנשוא עלקורותהוריהםבשואה )ויסמן וברבר, 7002(. ת ּ הסתירות והניגודיםשתוארו לעיל מסבירים, אפוא, אתהמאזן המורכב בין הפגיעו תבמערכתהיחסיםבין הניצוליםלילדיהם. מאזן זהנמשךגםכיום, כשהניצולים ּ והעמידו עוברים מגיל זיקנה לגיל זיקנה מופלגת. עם הזדקנותם של הניצולים, דפוסי החליפין הבין-דוריים ממשיכים בכל המישורים - האינסטרומנטלי, הכלכלי והרגשי. עם זאת, ככל שמתגברתמעמסתהטיפול ומעמיקה השחיקה כתוצאה מסיעוד ההוריםהזקנים (. הטיפולבהורה Lowenstein, 2007 והחולים, כךגםמשתנההאיזון במערכתהחליפין ) הניצולהמזדקן מחדדקשייםקיימיםומעוררקונפליקטיםישניםסביבנושאיםשלתלות ועצמאות. למשל, העקירהמהסביבההמשפחתיתוהחברתיתוכן האכזבהמהילדיםשלא יכלו לקחת אותו לביתם שלהם, עלולים להזכיר לניצול, שנכנס לאשפוז, את טראומת (. הניצול, שלאחר Schindler, Spiegel &Malachi, 1992 הפרידהשנחוותהבשואה ) השואההשקיעאתכלכוחותיו בשיקוםעולמו ההרוס, ובמיוחדבהחזרתתחושתהכבוד העצמי והאוטונומיההאישיתשלו, מוצאעצמו שובמשוללמעמדמקצועי וחברתי, סובל ממחסור כלכלי, בודד ותלוי באחרים. מבחינת ילדי הניצול, הקושי בתלותההורה בהם ניכר במיוחדכאשר קייםמטען רבשניםשמעיקעלהקשריםהתוך-משפחתיים. הניצולים, ששרדו לגילהזיקנההמופלג, נמצאיםגםבסיכון גוברלהתפתחותדמנציה. ישנן עדויות כי תהליכים דמנטיים מעצימים סימפטומים טראומטיים מהעבר. ניצולים בתהליכי דמנציה מתקשים להכיל זיכרונותחודרנייםשל הטראומה עקב ירידה כללית ביכולת לווסת תכנים פנימיים. בנוסף לכך, זיכרונות ישנים ורחוקים הופכים לבולטים יותר ביחס לזיכרונותקרובים ומשתלטים על מודעותו של החולה. מצב זה עשוי לעורר Shmotkin מצוקה חריפה בקרב אנשים זקנים, שחוו טראומה בשלב מוקדם בחייהם ) (. קרוביהםשל ניצוליםבמצב דמנטי מתמודדיםהן עםהסימפטומים et al., in press הקשים של המחלה עצמה והן עם תכנים טראומטיים, שהפעם עולים בצורה מציפה, מעורפלת ולאמובנת יותר מאי-פעם.