הזקן והמשפחה | סוגיות מרכזיות ביחסים רב דוריים | יצחק בריק ואריאלה לבנשטיין

138 חלקשלישי הועתקו ישירותמהסביםלנכדיהם )לבנשטיין, 3002(. בנוסף לכך, כאשר האינטראקציה בין ההוריםלסביםהניצוליםהייתהסבוכהבקונפליקטים, קרהשהוריםדאגו להרחיקאת הנכדיםמסביהם. עםהזדקנותםוההידרדרותבמצבםהבריאותי שלסביםניצוליםאלה, התרחבו פערי הדורותבינםלבין הנכדים. היחלשותהקשרבין הסביםלנכדיםשללהאת המשמעות המיוחדתשיש למפגששני הדורות הללו והשאירה חלקים טראומטיים לא מעובדיםבמשפחה. יש לציין, כי לעתים דפוסי העברה שליליים הועברו גם מילדי הניצולים לילדיהם ( מתאר מודל התקשרותשלילי, המבוססעל ההנחה, כי Fonagy, 1999 שלהם. פונגי ) תגובותההורהלצורכי התינוקמופנמותלתוך גרעין העצמי שלהתינוק, ובהדרגה יוצרות בתינוק תחושה של ישות עצמאית המסוגלת לתפעל את סביבתה. במקרים שבהם תגובות פחד או הפחדה, שאינן תואמות את המציאות, הועברו בעוצמה מהניצולים לילדיהם, ילדי הניצולים- בהגיע זמנםלתפקדכהורים- הפגינו גםהםאתאותן תגובות כלפי ילדיהםשלהם. מכאן, שגם דור הנכדים עלול היה לספוח לתוך עצמיותו דימויים ופנטזיותשואתיים, שעברו בין הדורותללאארגון ועיבוד. ת ייחודיים ּ ת הכללית של נכדי הניצולים, מוקדי פגיעו ּ נראה, אפוא, כי לצד העמידו הועברו גם אליהם. בדומה לסבים ולהורים, גם הנכדים מציגים תפקוד מוצלח באופן (, אם כי ישנן עדויות ראשונות, שאף אצלם Sagi-Schwartz et al., 2008 כללי ) תתחתמצבי לחץ. כך, למשל, נכדים לניצולי שואה ּ עלולים לפרוץ החוצה גילויי פגיעו הראו בתחילתשירותםהצבאי קשיי הסתגלות ניכרים יותר, כפי שדווחעל ידי חבריהם ת בדור הנכדיםמשקפיםאתהחלקים ּ (. ייתכן שמוקדי הפגיעו Scharf, 2007 לשירות ) הטראומטיים, שהמשפחהלאהצליחהלעבדבשני הדורותהמבוגרים יותר. מסקנות וסיכום פרק זה דן בניצולי השואה הזקנים בהקשר המשפחתי הרחב. מסקירתנו מסתמן, ת בחייהם של ניצולי השואה הועברה ּ ת והפגיעו ּ כי הדיאלקטיקה בין מאפייני העמידו במשפחותיהם, אם כי במידה פחותה לדורות הבאים. מרבית הניצולים, למרות הסבל והאבדניםשחוו, הצליחו למדר אתהשפעותהטראומה ולתפקדהיטב כבני זוג, כהורים ת, השואה טבעה סימנים בתפיסות העצמי, ּ וכסבים. עם זאת, גם במשפחות עמידו בהנחותעל מהותהעולם ובאופני הביטוי הרגשי. במידה חמורה לאין ערוך, במשפחות של ניצוליםשסבלו מסימפטומיםפוסט-טראומטייםכרונים וחריפים, נוצרההעברהבין- דורית שלילית, שלצדה מצוקה נפשית גדולה. נראה שלא די היה בשנות חייו של דור אחדעלמנתלגשרבין עולםהטראומהלעולםחיי היומיוםהנורמליים. כךנוצרו והתרחבו תכלליתבילדי ּ ת, אםכי גםכאן אנו מגליםמידהרבהשל עמידו ּ מקומותחולשה ורגישו הניצולים ובנכדיהם.