הזקן והמשפחה | סוגיות מרכזיות ביחסים רב דוריים | יצחק בריק ואריאלה לבנשטיין

הזקן והמשפחהבראייתמקרו ובראייהבינלאומית 13 בחשיבות ובנורמה החברתיתהכרוכה בטיפול בבני משפחה בכלל ובני משפחה זקנים בפרט ויצירת מצב שבו אנשים הנוטלים על עצמם את חובת הטיפול לא יסבלו מעוני ויהיו זכאיםלתמיכתהמינימום ולהבטחתהכנסהמטעםהמדינה, שתאפשר להםקיום מינימלי בכבוד. דיון במבט כולל, מכלול החוקים ואמצעי המדיניות שתוארו לעיל מציגים, לכאורה, תמונה מרשימה: שילוב של ערכים יהודיים בדבר מחויבות משפחתית לקרובי המשפחה הזקנים, אשר"מתורגמת" בהקשרהישראלי המודרני לשילובשלחוקיםאשרמחדגיסא מטילים חובה על בני משפחה לזון את הוריהם הזקנים ומאידך גיסא יוצרים מציאות של שיתוףפעולה ומעורבותהדדיתשל הזקן, משפחתו, המעסיקים והמדינה. כל זאת, באופן שתומךבטיפולהמשפחתי בבני המשפחההזקנים, מאפשרזאתומקלעלהעומס הכרוך בכך. עם זאת, במציאות התמונה מורכבת בהרבה. בפועל, שיעורי העוני בקרב זקנים בישראלהםמהגבוהיםבחברההמערבית. אילולאמערכתהביטחון הסוציאלי, הן ברובד האוניברסלי של קצבאות הזיקנה והן ברובד הסלקטיבי של השלמת הכנסה, מרבית הזקנים בישראל - למרות מערכות התמיכה המשפחתיות שתוארו לעיל - היו שרויים מתחתלקו העוני. יתרהמכך, בפרספקטיבההיסטורית, המגמההכלליתבתחוםעיצוב המדיניותהחברתיתכלפי הזיקנהמשקפתצמצוםבמקומה ובתפקידהשל המשפחה: מחד גיסא, התפתחות הסדרים סוציאליים כלליים, כדוגמת חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1891 וחוקביטוחבריאותממלכתי, התשנ"ד-4991, שהפחיתו בצורהדרמטית אתמקומםשל חוקשירותי הסעד והחוקלתיקון דיני משפחה )מזונות( ככליםלמניעת עוני או אספקתסעד לזקנים; מאידך גיסא, התפתחותםשל מנגנונים כלכלייםאישיים ואינדיווידואליים, כגון פנסיה תעסוקתית, ביטוחי מנהלים או ביטוחי סיעוד פרטיים, שיקפו אידיאולוגיההשמהדגשניכרעלהסתמכותעצמיתותכנון אישי לזיקנהעצמאית ונטולתתלותבילדיםאו בקרובי משפחהאחרים. ואכן, כוחות המתנגדים להענקת מעמד ותפקיד מוגדר ובעל משמעות למשפחה במסגרת עיצוב המדיניות החברתית כלפי זקנים מצויים משני הצדדים המנוגדים של (. חסידי הימין הליברלי והאינדיווידואלי יטענו, Bracci, 2000 האידיאולוגיה הפוליטית ) כי במשטר דמוקרטי וקפיטליסטי על היחיד לדאוג לעצמו בלבד. זו זכותו, זו חירותו וזו חובתו. הטלת חובה על בני משפחה לדאוג, לטפל או לזון את הוריהם הזקנים מהווה פגיעה בחירות הפרט, וברמה מסוימת אף מעודדת או תורמת לחוסר אחריות אישית, לתכנון לקוי ולחוסרמחשבה, שכן היא"משחררת" אתהאדםמהאחריותהאישיתלדאוג לעצמו בזיקנתו. נאמני הגישות האינדיווידואליסטיות יוסיפו ויטענו, כי בסופו של דבר הטלת אחריות משפחתית פוגעת במרקם היחסים המשפחתיים ושוללת את חופש הפרט לבחור את דפוס עיצוב הקשרים המשפחתיים לפי רצונו האישי של כל אחד