אלצהיימר ודמנציות אחרות | רחל ברנבאום עורכת

הטיפול והתמודדות המטפלים עם תשושי נפש בקהילה 138 ה. בעלי חיים בבעלות פרטית של הדיירים בבית האבות במספר מצומצם של בתי אבות בארץ יש פינות חי קטנות. עם בתי האבות המוכרים לי ניתן למנות את בית אבות "שירלי" בדימונה, בית אבות "רקנטי" בפתח תקווה, הדיור המוגן "נופים" בירושלים, "גלי האופרה" בתל אביב ו"בית השמש מגדיאל" בהוד השרון (לצורך הגילוי הנאות אציין ששני האחרונים נמצאים בניהולי). קבלת דיירים לבית אבות עם חיות המחמד שלהם היא חיונית. לאור כל המחקרים שהוצגו, ברור כי העילה של כניסה לבית אבות אינה מחייבת פרידת האדם מחיית המחמד שלו וכי חשוב לאפשר לאדם הנכנס למסגרת של טיפול ממושך להמשיך את הקשר שיש לו עם בעל החיים שלו. היכולת להמשיך את הקשר הקיים עם בעל החיים, למרות עזיבת הבית, היא משמעותית ביותר לאדם, בעיקר בשלב זה של חייו, שבו בעל החיים יכול לשמש בעבור הזקן כתחליף לילד, כסמל מעמד, כידיד או כבן לוויה. הקשיש חווה אבדן תפקידים ודימויו העצמי נחלש. בעבורו, עשוי קשר עם בעלי חיים לשקם את תפקידיו הישנים ואף .) Brickel, 1985 ליצור תפקידים חדשים ( מספר מקומות של דיור מוגן בארץ כבר מאפשרים לדיירים לבוא עם חיות המחמד הפרטיות שלהם, כל עוד אלו אינן מפריעות לסביבה והדייר יכול לטפל בהן בעצמו. בין אלה מצויים "בית בכפר", חלק קטן מהבתים של "משען", "גלי האופרה" בתל אביב ו"בית השמש מגדיאל" בהוד השרון. היכולת לחיות בבית האבות עם בעל החיים הפרטי של הדייר, גם כשהוא סיעודי ולא יכול לטפל בו בעצמו, היא זכות גדולה, שיכולנו לאפשר בבתי האבות שבניהולי, לשלוש דיירות עריריות. כלבן היה כל עולמן. הוא מילא את מקומה של המשפחה המורחבת ובעיקר את מקומו של ילד שלא היה להן. המחשבה על פרידה מהכלב, בשל הצורך לקבל טיפול סיעודי בבית אבות, הייתה בלתי אפשרית. אחת הדיירות הגיעה אלינו אחרי אשפוז ממושך, במצב סיעודי ולאחר שאיבדה את יכולתה לדבר. כשנודע לי שיש לה כלב, ביקשתי מבני משפחתה להביאו (הם התכוונו למסרו ל"צער בעלי חיים"). כשהבאנו לה את כלבה - השתנו מראה פניה ומצב רוחה: היא חיבקה את הכלב, ליטפה אותו ומצאה בו נוחם רב. דיירת אחרת, שסבלה מדמנציה עם בעיות התנהגות, שוכנעה לצאת מחדרה בזכות הכלב, לאחר שאמרנו לה שצריך להוציאו החוצה לעשיית צרכיו. מספר דיירים הגיעו לבתי האבות שלנו בחברת בעלי החיים הפרטיים שלהם, בעיקר כלבים וכן כנרית. בכל המקרים, תרמה נוכחות בעלי החיים להסתגלותם של בעליהם לבית האבות ונמנע הפירוד קורע הלב מחיית המחמד האהובה עליהם, רק בשל חוסר יכולתם לדאוג למילוי הצרכים שלהם ושל בעלי החיים שלהם. קליטת דיירים תשושים או סיעודיים בחברת בעלי החיים דורשת היערכות ומאמץ של צוות העובדים בבית האבות. המאמץ גדול בעיקר במקרה של כלבים הזקוקים להולכה לטיול מספר פעמים ביום. קשיים נוספים התגלו במקרה של קשר סימביוטי במיוחד בין אישה ערירית לכלבתה. שתיהן היו מתקשות להיות בנפרד זו מזו אפילו בעת מקלחת (של האישה או של הכלבה).