אלצהיימר ודמנציות אחרות | רחל ברנבאום עורכת

אלצהיימר ודמנציות אחרות 139 רעות משמעותית יכולה להיות גם בקשר שנוצר עם בעלי חיים, כגון חתולים, ציפורים ואף דגים. חתולים הנמצאים בבית מקנים לו אווירה ביתית ונינוחה. היכולת ללטף חתול המתפנק עליך מאפשרת רגעים של נחת ומגע נעים. חתולה פרסית מבוגרת הובאה ל"גלי האופרה" ואומצה, לפי בקשתי, על ידי אחת הדיירות. היא חיה עימה בחדרה ומספקת לה עניין רב וחברה. החתולה דעתנית ובלתי צפויה במעט. הקשר ביניהן חזק ונותן עניין רב לדיירת, שכן עליה גם להגיב להתנהגותה (הלא תמיד חברותית) של החתולה. יש ימים שבהם החתולה מוענשת על התנהגותה והיא לא מאפשרת לה להיכנס לחדרה, ואז החתולה נכנסת דרך החלון. כאשר היה צורך לספר את החתולה בשל קשרים בפרוותה, הייתה הדיירת עצובה על המראה העלוב של החתולה. כאשר הדיירת הייתה מאושפזת בבית חולים, החתולה הייתה במצוקה קשה. דיירת אחרת, שהוזכרה כבר, מגדלת תוכי מסוג "קוקטל" בחדרה, אותו קיבלה לאחר שערוץ 8 בטלוויזיה עקב בסרט "שלום לולה, להתראות פלאקי" אחר הקשר שהתפתח ביניהן. נוסף על הקשר המיוחד וההדדי שנוצר בינה לבין התוכי , ממנו מפיקים שניהם הנאה רבה, נהנתה הדיירת מהשתתפותה בסרט, שהתאפשרה בזכות אהבתה לבעלי החיים. ביום הולדתה ה-29 היא הצהירה לפני המצלמה שעכשיו, משיש לה את הציפור, היא חשה שאכן זהו "גיל הזהב"! תהליך עיבוד רגשי נעשה עם דייר ב"גלי האופרה", יחד עם סטודנטית לעבודה לרווחת האדם בעזרת בעלי חיים, שסייעה אף היא להסתגלותו לבית האבות באמצעות שיחות עמו. תחילה, לקחה הסטודנטית את הזקן לצפות בכלוב הציפורים בחצר ואף דאגה לכך, שבהיעדרה הצוות ייקח אותו לצפות בכלוב. הדבר שיפר את מצב רוחו ואת תחושת האמון לצוות במקום. הקשר בינה לבינו התהדק לאחר שהיא לקחה אותו לשפת הים, להאכיל יונים. דייר זה גידל יונים בביתו במשך שנים רבות. היא ביקשה ממשפחתו להביא לבית האבות את הציפור שגידל בחדרו. הוא שוחח עם הסטודנטית על קשייה של הציפור שלו, הנמצאת בכלוב - בדומה לו. שניהם הגיעו בלית ברירה לבית האבות בשל מצבו הרפואי. האפשרות לדבר על קשייה של הציפור סייעה לו לעבד את האבדנים שהוא עצמו חווה עם המעבר לבית האבות. בבית האבות הוא קיבל מעמד של "מומחה" בענייני בעלי חיים. בכל פעם שהגיעה קבוצת סטודנטים הוא נהג להרצות לפניה על הציפור שלו. מעמדים אלו תרמו רבות הן לדימויו בעיני עצמו ובעיני אחרים והן לשביעות רצונו מחייו. דייר הסובל ממחלת אלצהיימר הוצא בצו של שופט מביתו, משום שחי בהזנחה, בעזובה ובזוהמה קשים, מבלי יכולת לדאוג לצרכיו הבסיסיים וכל זאת, יחד עם חתולים רבים וכלב. העובדה שבבית האבות היו בעלי חיים רבים סייעה לו להסתגל למקום. הוא נוהג לשבת וללטף חתול משך רוב שעות היום, "לגנוב" למען החתולים מזון ולפזרו בחצר ואף לישון עם אחד מהחתולים. ניסיון להביא את הכלב לבית האבות כדי שיחיה עמו נכשל בשל אופיו של הכלב (כלב כנעני), אשר שמר על הזקן ותקף כל מי שהתקרב אליו. ייתכן שהשמירה על המשכיות הקשר שהיה לו עם חתולים סייעה לו להמשיך את סגנון חייו