אלצהיימר ודמנציות אחרות | רחל ברנבאום עורכת

אלצהיימר ודמנציות אחרות 155 חלק שלישי קבוצות תמיכה לחולי אלצהיימר בשלבים המוקדמים של המחלה עפרה שגב, דפנה גולן-שמש ומלכה ויסבלום מבוא בשנים האחרונות גוברת בציבור הרחב המודעות לקיומה של מחלת האלצהיימר. בשל כך, עם הופעתם של סימנים מדאיגים ראשונים, אנשים פונים לאבחון. אמצעי האבחון השתפרו במהלך השנים, וכך יותר ויותר אנשים מאובחנים כחולי אלצהיימר בשלבים מוקדמים של המחלה, כאשר הם עדיין מבינים את מלוא משמעותה של האבחנה שנמסרה להם. אנשים אלה, שעד לא מכבר תיפקדו בחייהם באופן מלא, הן בתחום המקצועי והן בתחום המשפחתי והחברתי, מוצאים עצמם במסלול חד-כיווני לעבר דעיכה, ללא יכולת לעצור או למנוע את התקדמות המחלה. בעקבות כך, מופיעים סימפטומים רגשיים משניים קשים: חרדה, דחק, דיכאון, קשיים באוריינטציה חברתית, ירידה מהירה בתחושת הערך העצמי והסתגרות. מעגל הרסני מתפתח בקרבם של אנשים אלה והוא משפיע לרעה על מצבם הבריאותי. גם קרוביהם נכנסים למצבי דחק קשים, המלווים לעתים קרובות בדיכאון, בתחושת חוסר אונים, בכאב גדול ואף באבל. התפתחויות בעולם כל המחקרים, השירותים בקהילה ותשומת הלב בתחום האלצהיימר היו 1986 עד שנת ) Yale, 1986 בחולים בשלבים המתקדמים של המחלה. בסוף שנות ה-08 רובין ייל ( מקליפורניה החליטה לשנות מצב זה. היא חוללה מהפיכה בכל הגישה לחולים בתחילת המחלה. הסטריאוטיפ היה, שאנשים עם דמנציה לא יכולים להבין את מצבם ולהגיב עליו ולכן איש לא דאג לספר להם על מחלתם או לשתף אותם בהחלטות על אופן הטיפול. ייל הקימה קבוצת תמיכה לחולים בתחילת המחלה. במחקרים שלה היא מצאה שחולי דמנציה רבים מסוגלים ואפילו רוצים לשתף אחרים ברגשותיהם ובהתמודדותם עם המחלה. היא פיתחה מודל של קבוצות תמיכה, ששילבו תמיכה והדרכה ועודדו אנשים עם המחלה להמשיך לחיות חיים מלאים ככל האפשר. המודל שהיא פיתחה הועתק