אלצהיימר ודמנציות אחרות | רחל ברנבאום עורכת

אלצהיימר ודמנציות אחרות 157 האחרים. שמה של המחלה עולה אולי לראשונה באופן גלוי, והשיח המשפחתי רצוף הסודות וההכחשות, מקבל התייחסות אחרת, פתוחה יותר. גבר כבן 06 סיפר, שהפגישה המקדימה לקראת הקבוצה הפכה לאבן דרך חשובה בעבורו, כאשר לראשונה שמע באופן מפורש את האבחנה "אלצהיימר". לדבריו, כך החלה התמודדותו הגלויה עם המחלה והשלכותיה. הקבוצות נפגשות כל שבועיים למשך שעתיים. במקביל, מתקיימת קבוצה למלווים. בדרך כלל מתחילים עם פתיחה משותפת לשתי הקבוצות: לקבוצת החולים ולקבוצת המלווים. דוגמה לפתיחה היא, למשל, שירה משותפת. החולים זוכרים היטב מנגינות ישנות. אין הבדל בין חולה ובריא. לעתים קרובות, מתפתחת שיחה משותפת על תכנים שונים. אפשר גם לפתוח בדרכים אחרות, הדבר תלוי בהרכב הקבוצה ובמנחות, כאשר המטרה ליצור אווירה שוויונית ונעימה. לאחר הפתיחה המשותפת מתפצלות שתי הקבוצות לחדרים שונים. לכל קבוצה שתי מנחות. במפגשים הנפרדים נעשית עבודת העיבוד של הנושאים השונים. במהלך המפגשים נוצרת לכידות גבוהה בין חברי הקבוצה והאווירה השוררת במהלך הפגישה היא משפחתית. זהו מקום שבו ניתן להתבטא בצורה גלויה על הכול, בידיעה שהנוכחים יודעים על מה מדובר. כל המשתתפים מציינים את תחושת ההקלה שבאה מעצם ההשתתפות בקבוצה, שבה כולם שווים, מעצם היכולת לשוחח בגלוי על רגשות ותחושות שעולים בהם בעקבות המחלה. האפשרות לשמוע שגם אחרים, שנראים טוב ונשמעים טוב, מרגישים כמוני - מספקת איזושהי נחמה. החברים, המגיעים ממקומות שונים, "מצביעים ברגליים", איש לא נעדר משום פגישה, ללא סיבה. על מה מדברים בקבוצות? קבוצת החולים יש צורך בתגים עם שמות החברים. חשוב להביא לכל פגישה את הסיכום של הפגישה הקודמת ולתת לכל משתתף אפשרות לבטא ממחשבותיו לפחות פעם אחת במהלך כל מפגש. לעתים קרובות, כשחבר מספר משהו אישי ומזכיר שם של מקום, השיחה גולשת למקום שהוזכר, ופרץ של נוסטלגיה מעורר את המשתתפים להיגרר ממקום למקום, מסיפור לסיפור, עד שהסיפור המקורי נשכח. מדוגמה זו אפשר ללמוד איך להתמודד עם אסוציאציות. הגלישות האלה חשובות ליצירת השייכות לקבוצה, לעיסוק בעניינים שכולם זוכרים אותם, כי הם שייכים לעבר הרחוק, כי יש בהם טעם מתוק של נוסטלגיה והוא חשוב לתחושות הטובות של המשתתפים. עם זאת, צריך להחזיר את השיחה למהלך המקורי שלה, כדי שלא תהיה הרגשה של בלבול ושיהיה איזשהו חוט שישמור על ה"כאן ועכשיו" של הקבוצה. בתחילת הדרך, כל משתתף מביא רק את הדברים הטובים שלו או את הקשיים בעקבות התחושה של חוסר ערך, "כי מה שהייתי הלך לאיבוד. מה שפעם יכולתי לעשות, אינני