אלצהיימר ודמנציות אחרות | רחל ברנבאום עורכת

הטיפול והתמודדות המטפלים עם תשושי נפש בקהילה 162 עבודה עם חולי דמנציה מתקדמת לאה אברמוביץ מבוא לעתים, קל יותר לתאר אדם בשלב המתקדם של דמנציה מאשר להגדיר או למדוד בדיוק מתי אדם אמור להיות מאובחן כנמצא בשלב זה. ניתן להשתמש במדדים כמותיים. לדוגמה, כל אדם שציונו פחות מ-01 במבחן המיני מנטל, או מי שמקבל ציון שבין חמש .Blessed Measure או ב- Brief Cognitive Rating Scale לשבע ב- אנשים שמחלתם מתקדמת ביותר, שאיבדו את עצמאותם התפקודית ומרותקים . הוספיסים ידועים (Kovach, 1996) למיטתם זקוקים לגישה טיפולית של הוספיס בעיקר בשל טיפולם בחולי סרטן בשלבים סופניים, ואולם לאחרונה אומצה גישתם הפילוסופית, של מתן עידוד ותמיכה, ולאו דווקא ריפוי, בשלבים הסופניים של מחלות שאינן ניתנות לריפוי, בכלל זה גם לשלבים המאוחרים של דמנציה. לפני שלב סופני זה קיים השלב המתון יותר, שהוא, ככל הנראה, השלב הקשה ביותר לניהול. שלב זה, שעדיין נחשב כדמנציה חמורה, מורה על ירידה קוגניטיבית מתקדמת. שלב הדמנציה החמורה אצל רבים מהחולים הנמצאים בשלב זה, נמצא אחדים מהמאפיינים הבאים או רבים מהם: התגובה לשאלות, להוראות או לגירויים בסביבה היא איטית מאוד. עיכוב בתגובות: האדם אינו מסוגל להתלבש או להתרחץ בכוחות עצמו, זקוק לעזרה מגבלות תפקודיות: באכילה, מתקשה בקואורדינציה בשעת הליכה, עלייה במדרגות או בכניסה לכלי רכב, אינו שולט בצרכיו ובעל יציבות גרועה. תגובות מוגבלות, האדם פסיבי ולעתים קרובות אינו מודע למתרחש בסביבתו נסיגה: או אינו מעורב במתרחש. כשהוא ללא גירוי, הוא נוטה להירדם או נדמה כי נמצא במצב של נמנום. שימוש מוגבל בשפה מצטמצם לעתים למילים בנות הברה אחת, מגבלות מילוליות: "כאן", "לא", או שימוש בשמו של המטפל העיקרי שוב ושוב. הליכה הלוך ושוב ללא מטרה גלויה לעין, פטפוט, היצמדות לדבר אחד, פעילות מתמדת: קריאות כמו "אימא, אימא" החוזרות על עצמן, הטחת הראש בקיר. התפרצויות נגד אנשי הצוות או חברים למחלקה הסיעודית שליטה ירודה באימפולסים: או למרכז היום; חוסר מעצורים מבחינה מינית. צורך מתמיד באישור, תחושת דיסאוריינטציה, תחושה נסערות והתנהגות חסרת מנוחה: של איבוד הדרך וחוסר עיגון.