אלצהיימר ודמנציות אחרות | רחל ברנבאום עורכת

הטיפול והתמודדות המטפלים עם תשושי נפש בקהילה 186 הטיפול בדיספגיה הטיפול בדיספגיה באוכלוסיית חולי האלצהיימר מתמקד באסטרטגיות מפצות, שהמטפל יכול להשתמש בהן על מנת לצמצם את הסכנה לאספירציה, לתת-תזונה ולהתייבשות. איננו יכולים לסמוך על החולה עצמו שיפעיל את השיטות המומלצות הללו אם הוא נמצא בשלב הבינוני או המתקדם של דמנציה, מבחינת ליקויי הזיכרון או קושי להישמע להוראות. המלצות לשינויים בדיאטה או שיטות ייחודיות צריכות להינתן על ידי קלינאי תקשורת לגופו של כל מקרה, ואולם, לפנינו כמה הצעות כלליות לשימוש בטיפול באוכלוסייה זו. על החולה להיות ער וערני ככל האפשר בשעת ההאכלה, כולל בשעת מתן תרופות. כמו כן, על החולה להיות ישוב זקוף ככל האפשר, עם תמיכה טובה באגן ובגב, כך שראשו נמצא בתנוחה ניטרלית להאכלה ואינו מופנה למעלה או למטה. מחקרים רבים מדגישים את החשיבות שבנתינת אפשרות לחולה להאכיל את עצמו ככל שניתן, שכן הדבר משפר את איכות הבליעה, כאשר החולה יודע למה לצפות ומתי, והוא בשליטה על כמות האוכל ). הגדלת הכמויות והסוגים השונים Brush & Camp, 1998 ועל קצב ההאכלה ( של גרייה שהמזון יכול לספק עשויה לסייע לגרום להתנעת תגובת בליעה של העיסה. למשל, הגברת הגרייה החושית של המזון בכך שנשתמש במשקאות מוגזים, הבועות עשויות לגרום לבליעה מהירה וחזקה יותר. כדי להגביר את גריית הטעם, הגישו מזון בעל טעם חזק ומוגדר, חמוץ מאוד או מתוק מאוד או חריף מאוד, במקום המזון חסר הטעם המוגש לרוב במוסדות סיעודיים. על מנת להגביר את הגרייה הוויזואלית, הגישו מזון שנראה מעורר תיאבון, בעל צבעים שונים או קישוטים, והשתמשו בצלחות ובקערות יפות. לשם גרייה של הטמפרטורה של המזון, הגישו מזון שהוא חם מאוד או קר מאוד, במקום מזון בטמפרטורת החדר. על מנת לצמצם עד המינימום את סכנת ההתייבשות ותת-התזונה, יש להגיש ארוחות וארוחות ביניים על פי פרוטוקול ולוח זמנים, בדומה לזה של תרופות, במקום להמתין לבקשתו של החולה לאכול, שכן החולים במחלת אלצהיימר הם בעלי יוזמה מעטה או חסרי יוזמה לגמרי. על מנת להקטין את השפעותיה של העייפות, ולעודד קליטת מזון מרובה יותר, יש להציע שש ארוחות קטנות ביום במקום שלוש ארוחות גדולות, העלולות לעייף את החולה. יש להציע מזון עתיר קלוריות, הכולל תוספי מזון, כך שגם אם יאכלו כמות קטנה, היא תהיה בעלת ערך קלורי ותזונתי גבוה. כאשר מאכילים אדם החולה במחלת אלצהיימר, יש לשמור על קצב האכלה איטי עם נגיסות קטנות ולגימות קטנות. דרך קלה להקטין את גודל הנגיסה או הלגימה היא להשתמש בכלים קטנים יותר, כגון כפית במקום כף. וכן, להציע לגימות עם כפית במקום לגימה ישירה מהכוס, על מנת למנוע שתייה מוגזמת; יש להימנע משימוש בקשית שתייה הגורמת ללגימות גדולות בקצב מהיר. יש לשים לב כאשר האדם בולע, ולא להציע את הכפית הבאה לפני שהוא בלע את הנגיסה הקודמת. יש לעודד את החולים ללעוס את מזונם במקום להשאירו בפיהם. יש לבדוק אם הושארו "כיסים" של מזון בלחייהם, לאחר מספר נגיסות.