אלצהיימר ודמנציות אחרות | רחל ברנבאום עורכת

הטיפול והתמודדות המטפלים עם תשושי נפש בקהילה 44 אינו עובד כבעבר, הם אנשים עם צרכים ורגשות אנושיים; הם מבוגרים שהיו רגילים להיות עצמאים, לנהל בעצמם את חייהם. קרוב לוודאי, שהם חשים רוגז רב, כאשר בני משפחותיהם או אנשים אחרים אומרים להם, כל הזמן, מה לעשות. איש אינו אוהב להרגיש טיפש או לא מסוגל לעשות דברים. כמו כולם, גם הסובלים מדמנציה רוצים להרגיש שמעריכים ומכבדים אותם. חלק ממה שהופך את הטיפול בהם לקשה כל כך, הוא שעל המטפל להתחשב ברגשותיו של האדם הדמנטי. הוא צריך להיהפך למעין פסיכולוג שלו. אם הוא אינו מבין זאת, יש לכך לרוב, תוצאות שליליות ונוצרת הצטברות של מתח בין המטפל למטופל. רכישת ידע על המחלה וטכניקות טיפול מתאימות לעתים קרובות, המטפלים לומדים על המחלה ועל התגובות המתאימות לבן משפחתם החולה בה, בדרך הקשה של ניסוי וטעייה. רכישת ידע על אודות המחלה עשויה לעזור. כמו כן, חשוב שהמטפל יוכל להציב לעצמו "מטרות טיפול". למשל, הוא יכול לשים לב לכך שהוא כל הזמן אומר לבן משפחתו מה לעשות, ושהלה מתרגז מכך. שניהם, בסופו של דבר, זועמים ומרימים קול זה על זה. מטרתו של המטפל לעשות את הדברים בצורה שונה, על מנת לשפר את האווירה בבית, כדי שזאת תיטיב עם שניהם. ד' עשתה בדיוק כך. היא הייתה במאבק מתמיד עם בעלה, אשר סירב לצאת מהמיטה וללכת למועדון, ואשר נאבק עמה גם בנושא הרחצה. לבעלה היה מאז ומתמיד אופי חזק, הוא היה אדם פעיל שמילא תפקידי מנהיגות בקהילה. הוא חש קושי בשל השינויים הקוגניטיבייםשאותםחווה, אףשבניגוד לאשתו, הואלאהיהמסוגל לבטאקושי זהבמלים. אשתו, שגם היא הייתה בעלת אישיות חזקה, נדרשה לזמן רב כדי ללמוד שוויכוחים עם בעלה או לחץ עליו רק גורמים להרעת המצב. היא התאמצה מאוד להבין את המחלה, נפגשה בצורה סדירה עם העובדת הסוציאלית, השתתפה בקבוצת תמיכה, קראה כל מה שאפשר אודות דמנציה, וחשבה רבות על שינוי התנהגותה. בהדרגה הבינה, שבעלה מסכים לקבל מאחרים מה שאינו מסכים לקבל ממנה. היא טלפנה כל בוקר לאיש צוות המועדון שלו, אשר דיבר עמו ושכנע אותו לצאת מהמיטה. וזה פעל! היא גילתה, שישנם זמנים שבהם בעלה, באופן בלתי צפוי, כן רצה להתרחץ. אלה היו, לרוב, זמנים שבהם לא עלה על דעתה לרחוץ אותו, למשל, בשעות הלילה. אישה קשישה ודי תשושה זו, גילתה תושייה עצומה וכישורי התמודדות מדהימים, כאשר למדה לגשת לנושא הרחצה בצורה גמישה לגמרי, ו"לזרום" עם בעלה. כאשר הוא רצה להתרחץ, היא קפצה על ההזדמנות, ועזבה לשם כך את כל עיסוקיה. היו פעמים שבהם היא לא יכלה כבר להמתין לו שיעשה את הצעד הראשון, ומצאה דרכים ותירוצים שהתקבלו על ידו, כדי להכניס אותו לחדר האמבטיה ("בוא, תראה כמה חם ונעים כאן; קניתי סבון חדש, נפלא, כדאי לך להריח אותו"). ברגע שהוא כבר היה בחדר האמבטיה, היה לה קל יותר לשכנע אותו להתרחץ. ככל שמצאה יותר דרכים לשלוט במצב ולהקל על המתח ביניהם, היא עצמה החלה להרגיש טוב יותר. היא הבינה שבעלה ישתף פעולה הרבה יותר אם היא תיתן לו להרגיש כאדם בוגר ובעל שליטה. בהדרגה, היא הייתה מסוגלת לומר, שלדמנציה