אלצהיימר ודמנציות אחרות | רחל ברנבאום עורכת

הטיפול והתמודדות המטפלים עם תשושי נפש בקהילה 82 זקנים נוטים להרגיש כעס על היותם בלתי יצרנים ועל הדחייה שהם חשים מצד ילדיהם ומקורביהם. קבוצת ריקוד מספקת להם סביבה ייחודית, שבה הם יכולים למצוא דרך לטפל ברגשות אלה בחברת זולתם. טיפול בריקוד לחולים עם דמנציה עם התפתחות הדמנציה נשאר החולה עם זיכרונות העבר ובו בזמן מיטשטש הקשר שלו למציאות ונעלם. גם מבחינה תנועתית החולה מבולבל - נמצא בקיפאון או באי-שקט מוטורי. השימוש בטיפול בריקוד באוכלוסיות שונות נשען על האפשרויות הרבות שקבוצה טיפולית-ריקודית עשויה לתרום. מהתנסות אישית שלי עם קבוצת חולי אלצהיימר ודמנציות שונות עולה, כי גם אם אין מרפא למחלה ולא ניתן לעצור את ההידרדרות Excess ההדרגתית, עשוי הריפוי בריקוד לסייע לחולה במניעת מוגבלות עודפת ( ) ולהנעים את חייו. disability התנסותי מבוססת על שנים של עבודה עם חולי אלצהיימר ולאחר שנים רבות של עבודה טיפולית בריקוד עם קבוצות אחרות. כדי להגיע לאנשים שהזמן והמחלה מחקו מהם כמעט את כל היכולת והמוטיבציה לתנועה יזומה, החלטתי להשתמש בדרך הישירה ביותר - לא להרבות בדיבור, אלא במגע גופני ובליטוף, בעידוד מתמיד לעשייה ובעיקר במוזיקה המותאמת למוצא האתני והתרבותי של החולים. האמנתי, שבדרך זו אצליח להגיע אליהם ולעורר בהם מוטיבציה לשיתוף פעולה. ואכן, החלטה זו לא אכזבה אותי במשך כל שנות עבודתי, והגישה שפיתחתי קיבלה במשך הזמן יתר ביסוס ותוקף. הניסיון הראה, כי האווירה שנוצרה בדרך זו מאפשרת ליצור קשר עם החולה. התנועה והמוזיקה, ובעקבותיהם הקשב שנוצר בקבוצה, משנים את היציבה של הגוף ואת אופן הנשימה, את צבע הפנים ואת ההבעות. מכאן ניתן לעורר מגע בין המשתתפים, תחושת שותפות ויתר עניין במתרחש. יצירת האווירה בשעת הטיפול העיקרון המאפיין טיפול בריקוד הוא עבודה עם היחיד ועם הקבוצה בעת ובעונה אחת. לפעילות עם היחיד יש השפעה על הקבוצה ולהיפך. גיבוש הקבוצה נעשה באמצעות הפניות האישיות. הגישה הטיפולית מתבססת על יחס של כבוד לאדם ולעברו ועל חתירה מתמדת למציאת הסיבה להתנהגותו של החולה בהווה, גם אם היא נעוצה בעברו וגם אם מקורה בתכונות אופי יסודיות. חשיבות רבה נודעת להתייחסות האישית, ליצירת קשר עין עם כל אחד מהחולים ולגילוי אמפתיה. אל לנו לשכוח, שהקבוצה מורכבת מיחידים, השונים לחלוטין זה מזה ברקעם ובצורכיהם. בפועל, הדבר מתבטא כבר במפגש הראשון עם החולים ובכל פגישה ופגישה לאחר מכן. כל משתתף מתקבל בברכת "בוקר טוב" אישית, וככל האפשר בשפתו ובהתאם למצב רוחו. לכן, לפעמים נחוץ חיבוק ואפילו נשיקה, לפעמים די בלחיצת יד חזקה או