אלצהיימר ודמנציות אחרות | רחל ברנבאום עורכת

אלצהיימר ודמנציות אחרות 83 בליטוף, לפעמים עדיף מפגש מרוחק, בלי מגע, ואפילו השהיית המפגש עד שהחולה יהיה מוכן לכך. המחוות והמוזיקה מעוררות לעתים זיכרונות אישיים וחברתיים והבזקי הומור, המתבטאים בתגובה מילולית או בתנועה. אני קשובה לתופעות אלה ומשתדלת להיענות להן. אף על פי שהיכולת הקוגניטיבית וההגנות של החולים נחלשות, הם חשים ביחסים של המטפלים אליהם ומגיבים בהתאם. אי-אפשר להוליכם שולל ביחס לכך. מטפל שאינו מרגיש אמפתיה מעורר בחולים כעס, ההולך וגובר עד אשר אינו מסוגל לטפל בהם עוד. ה"בוקר טוב" האישי הוא אחד הביטויים לקשר האמפתי, המאפשר שיתוף ורצון לעשייה, קובע את מצב הרוח ויוצר תשתית אפשרית לריכוז. הצלחת הטיפול מתבטאת גם בתופעה המפתיעה של היווצרות התקשרויות ארוכות- טווח בין החולים. פעם, למשל, הייתי עדה לאבל העמוק של החולים כאשר חבר קרוב מתוך הקבוצה נפטר. תופעה זו הצביעה על חשיבותו הרבה של הקשר הרגשי אצל חולים אלה ועל חיי רגש ערים. תיאור שעת פעילות אנחנו יושבים במעגל. אני בוחרת את המוזיקה לפי מצבם הנפשי והפיזי של החולים, ובליווי המוזיקה אני עוברת שנית מחולה לחולה, ומברכת אותו שוב ב"בוקר טוב", במילים ובתנועות גוף. המשתתפים עונים לי אף הם בתנועות גוף, וכך מתחזק הקשר בינינו. כאשר אני שבה אל מקומי במעגל, עיניהם מופנות אליי. אני מציעה תנועות ברורות מאוד לשחרור שרירים ופרקים ותרגילי קואורדינציה קלים. לכל תנועה מוקצב זמן רב, עד אשר היא מובנת. כאשר מתרופף הריכוז של אחד המשתתפים, אני קוראת בשמו או נוגעת בו קלות והקשר חוזר. אמנם ההצעה התנועתית שלי מיועדת לכל הקבוצה, אך אני פונה באופן ברור לאדם מסוים, וממנו פונה לאחר. אם מישהו מציע תנועה שונה, אני מחקה אותו, אך חוזרת שוב להצעה התנועתית היסודית שלי. כך אני משיגה הרגשת נוחות אצל החולים ומבטלת לחצים שעלולים להתעורר אצלם. למשתתפים, אשר מסיבה כלשהי אינם שותפים בפועל, ניתנת מלוא הזכות להתנהג כרצונם - מטופל העוקב במבט בלבד משתתף אף הוא. לאחר תנועות חימום, שירה בקול של פזמון מוכר והקשת מקצבים פשוטים, המלכדים את הקבוצה ומזרימים אנרגיה, אני עוברת מישיבה למעגל עומד, הולך, רוקד ומתנועע. אנו מתחברים למעגל עוד בישיבה, כך שהעמידה נתפסת כמעבר אורגני ומובן מאליו, והתנועה מורגשת כהמשך של קודמתה. כאן מתחיל החלק החופשי, הפחות מתוכנן, המודרך על ידי מצבי רוח ואלתורים. מהמוביל נדרש קשב רב לרצונות או לדחפים של המשתתפים. יכול להיווצר, למשל, קצב חזק מאוד ומשותף, מלווה ברקיעות רגליים, בשירה או בקריאת שמם של המשתתפים בקצב או בנעימה קבועים. לאחר זמן מה המעגל יכול להפך למעין נחש, שבו כל משתתף מניח את ידיו על כתפי חברו. זהו מצב משרה ביטחון תנועתי וקירבה גופנית וגורם תמיד שמחה. אני שומרת כל הזמן על קשר עין עם חולים שאינם רוקדים מסיבות שונות (אינם