טיפול בית | בזקנים המוגבלים בתפקודם | אסתר יקוביץ, עורכת

106 חלק ראשון בהיבטים שונים בעבודתם, כפי שמפורט בפרק העוסק בעובדים שהם מטפלים עיקריים. הדבר גורם לאבדן הכנסות ולפגיעה בשוק העבודה באופן כללי (ברודסקי, נאון, רזניצקי .) Jenson & Jacobzone, 2000 ; Lundsgaard, ואחרים, 4002 ;5002 באופן כללי, יש שתי דרכי תמיכה לסיוע ולהקלה על בני משפחה המטפלים בקשישים: הספקת שירותים פורמליים לקשישים (כגון מטפלת בית ומרכז יום); הספקת שירותים ישירים לתומכים (כגון סיוע כספי או תמיכה רגשית). שתי דרכי תמיכה אלה משפיעות זו על זו ותורמות להיענות לצורכי הקשישים והתומכים גם יחד: לא זו בלבד, שהספקת עזרה ישירה לקשיש עונה על צורכי הקשיש, אלא שהיא גם מפחיתה את העומס המוטל על בני המשפחה. לחלופין, מתן עזרה ישירה לתומך משפרת את יעילות הטיפול בקשיש ואיכותו. בעבר, התמקדה העזרה הפורמלית המסובסדת על ידי גורמים ציבוריים רק בקשישים ערירים, עניים או בקשישים שחיו במשפחות דיס-פונקציונליות. רק במקרים אלה ראתה החברה חובה לדאוג לרווחתם של הקשישים. לעומת זאת, כיום, הכיסוי של מערכות השירותים התרחב עקב ההכרה שהמשפחה לבדה אינה יכולה לשאת בעומס הטיפול ושלעומס זה ישהשלכות חברתיות. יתרה מכך, הקלה וסיוע לבני המשפחה היא כיום מדיניות מוצהרת, וגוברת הנטייה לראות בתומכים עצמם אוכלוסיית מטרה של מערכת השירותים. מאמצים רבים יותר נעשים כדי לזהות את צורכיהם של התומכים מתוך דאגה לבריאותם הפיזית והנפשית. באופן כללי, ניתן לסווג את התכניות לתמיכה ישירה בבני משפחה, לפי מטרתה העיקרית של התכנית: סיוע כלכלי, מידע והפניה, ניהול טיפול, פיתוח מיומנויות, הדרכה והכשרה, ייעוץ ותמיכה רגשיים, מתן אפשרות לפסק זמן בטיפול, והסדרים הקשורים לתחום התעסוקה והעבודה. ת רבה בין המדינות בנוגע למדיניות הכללית ולסוגי התמיכה המסופקת ּ נו ֹ קיימת שו למטפלים בלתי פורמליים. אלה מתבטאים בחוקים, בהסדרי עבודה ובסוגי תמיכות כספיות (כגון גמלאות והנחות במיסוי). נזכיר כאן מספר כיוונים בישראל ובמדינות נבחרות. הניסיון בישראל מערכת השירותים בישראל רואה במשפחה את המקור הראשון להבטחת שלומו ורווחתו של הזקן, ואילו השירותים המוסדיים באים להשלים ולסייע. למשל, בנוהל הטיפול בזקן בבית ובקהילה מצוין כי "המשפחה היא המקור הראשון להבטחת שלומו ורווחתו של הזקן" (תקנון לעבודה סוציאלית - תע"ס). חקיקת חוק ביטוח סיעוד בישראל מבטאת את מחויבות המדינה להפחית מעול הטיפול המונח על כתפי המשפחות, אבל לא למלא את מקומן או להחליף את תפקידן בטיפול בזקן.