טיפול בית | בזקנים המוגבלים בתפקודם | אסתר יקוביץ, עורכת

118 חלק ראשון ). הנתונים ביפן Ikegami & Campbell, 1995 לטיפול ממושך ביפן ורפורמות חדשות בקנדה ( מצביעים על כך שבין השנים 4002 עד 7002, נרשמה עלייה של %41 בשימוש במסגרות מוסדיות לטיפול ממושך, ו-%7 מהזכאים לשירותים במסגרת חוק הסיעוד שוהים במוסדות. כמו כן, נרשמה צמיחה בבניית מסגרות מוסדיות. כדי לצמצם את הביקוש לסידור מוסדי, העלתה יפן את ההשתתפות העצמית לטיפול מוסדי, אך נראה כי עדיין קיים ביקוש גובר ). ייתכן, שאחת הסיבות לכך היא שטרם Tamiya & Chen, 2009 והולך לשירותים מוסדיים ( התפתחו המענים ההולמים במסגרת הבית. כאמור, בישראל, כמו במדינות אחרות, אחת המטרות המוצהרות של חוק ביטוח סיעוד היא להפחית את הצורך בטיפול מוסדי. באוסטריה ובגרמניה, השתתפות עצמית נדרשת מאנשים הנכנסים למוסד לטיפול ממושך. בגרמניה למשל, מקבלי הקצבאות נדרשים לשלם לפחות %52 מעלות הטיפול המוסדי, וכך למנוע העדפה כלכלית של הטיפול המוסדי . רוב מקבלי הקצבאות בגרמניה אכן העדיפו )Schneider, 1999( על פני הטיפול בבית להישאר בקהילה. שני מחקרים בנושא זה נערכו בישראל. האחד נערך שנה לאחר החלת חוק הסיעוד והשני ארבע שנים לאחר מכן. הממצאים של המחקר הראשון (נאון, פקטור ופרימק, 3991) מצביעים על כך, שבניגוד לציפיות הייתה עלייה ניכרת במספר הפניות להשמה מוסדית מייד לאחר החלת החוק. זו יכולה להיות תוצאה של הנגישות הרחבה יותר של מערכת השירות המוסדי עבור אוכלוסיית המוגבלים, כאשר החוק הוביל לכמות גדולה של פניות לעזרה ולהגברת הקשר עם מטפלים מקצועיים (באמצעות הערכת זכאות). לכן, עלתה המודעות לשירותים הקיימים, במיוחד למוסדות. הירידה בצרכים להשמה מוסדית, כתוצאה מהחוק, כנראה קוזזה על ידי העלייה בדרישה לעזרה כתוצאה מגילוי מקרים חדשים בין בעלי המוגבלות הקשה. מכאן, שהחוק סייע בזיהוי של הלקוחות הזקנים בעלי המוגבלות הקשה, אשר עד כה לא היו מוכרים לרשויות המטפלות, ובהפנייתם לטיפול מוסדי. המחקר השני, שהתבצע בשנת 2991 (נאון ושטרוסברג, 5991), מצביע על שינוי משמעותי בדפוסי המיסוד של זקנים תשושים (בעלי מוגבלות בינונית). המספר הכולל של הזקנים התשושים המתגוררים במוסדות והממתינים להשמה היה נמוך ב-%52 בשנת 2991 מאשר בשנת 7891 (לפני יישום החוק). אולם, בין בעלי המוגבלות הקשה לא היה שינוי משמעותי. הממצאים מראים גם, כי בעקבות יישום החוק, זקנים תשושים אלה, אשר פנו להשמה מוסדית, סבלו מבעיות פיזיות וקוגניטיביות חמורות, היו מבוגרים יותר ושיעור גבוה יותר מהם היה אלמנות ואלמנים מאשר השיעור בקרב אוכלוסיית הזקנים התשושים שפנו להשמה מוסדית לפני יישום החוק. אולם, אין שינויים משמעותיים במאפייני בעלי המוגבלות הקשה יותר, שמצבם היה חמור במיוחד גם לפני יישום החוק. ניתן להסיק, שממצאי מחקר זה מצביעים על שינויים משמעותיים בדפוסי המיסוד בקרב הזקנים התשושים בעקבות החלת חוק ביטוח סיעוד בישראל. שימוש בשירותים על פי החוק מאפשר לבעלי המוגבלות