טיפול בית | בזקנים המוגבלים בתפקודם | אסתר יקוביץ, עורכת

14 חלק ראשון החדשה מראשיתה ועד לשלהי שנות ה-06, עת החלו השינויים שהביאו להעדפת הטיפול הביתי על פני הטיפול המוסדי . היחס לזקן במקורות וביהדות בדיני ישראל משתנה הגדרת הזיקנה מעניין לעניין. לפי העניין. יש שההגדרה היא לפי גיל כרונולוגי מוחלט ויש שהיא לפי תכונות פיסיולוגיות שונות בהתאם לעניין. מאלף ביותר הוא פירוט מחלות הזיקנה המצויות בכתובים הללו (שטיינברג,1991), על פיהם תיארו חז"ל את הזיקנה בתיאור מפורט במדרשם (מסכת שבת דף קנ"ב עמוד א'). במסכת זו מתוארות כל תופעות מחלות הזיקנה הנוטלות מאור פניו ואור עיניו של האדם, מרצו, חושיו וסגולותיו, מתרבות תלאותיו ומכניסות אותו לתוך עולם של תהייה, טרדה, רוגז וחרדה. חז"ל היו מודעים לטרגדיה של הזיקנה ולבעיותיה ואף אמרו במפורש: "דעתם של זקנים משתנית, שפתותיהם של זקנים מתרפטות, אוזניהם של זקנים מתכבדות." אמנם בגמרא מבארים חז"ל שתופעות הזיקנה תלויות בהתנהגות האדם במשך חייו, ואף הבחינו אבחנה ברורה בדבריהם במשנה: "זקני חכמים כל שהם מזקינים דעתם מתיישבת עליהם וזקני עמי הארץ כל מה שמזקינים דעתם משתבשת עליהם" (משנה, סוף מסכת קנים). מעניין לציין את מודעותם של חז"ל לבעיות תפקודו של הזקן בתוך המשפחה. כך נמצאה הבחנה מעניינת בתלמוד (מסכת ערכין דף י"ט עמוד א'): "אמר חזקיה אמרי אינשי סבא בביתא-פאחא בביתה, סבתא בביתא - סימא בביתא" (זקן בבית - מפח נפש או שבר בבית ומפרש רש"י, שאינו אלא למשא; זקנה בבית - אוצר בבית ומפרש רש"י, שיכולה לטרוח ולעשות מלאכה בזקנותה). מהו גיל הזיקנה לפי ההלכה המחייב קימה והידור? מצינו במשנה (מסכת אבות פרק ה' משנה כ"א) " בן ששים לזיקנה, בן שבעים לשיבה." כלל זה הינו מקור לפסיקה של רבותינו. אמנם יש זיקנה מוקדמת, הנקבעת על פי מצב גופו ובריאותו של האדם ורוב צערו וסבלו במשך חייו. כמו אצל שמואל הנביא, שהיה בן 25 שנה כשקרא על עצמו: "ואנוכי זקנתי ושבתי" (שמואל א', י"ב ב'). ואילו דוד המלך בהתקרבו לגיל 07, שבו נפטר מן העולם, הגיע למצב שבו נאמר עליו: "ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו" (מלכים א', א' א'). אחד הערכים המשקף את הכוח המוסרי של העם הוא מנהגיו וגישותיו כלפי רובדי העם בעלי תלות חברתית. זה המחיר המוסרי שחברה משלמת בהיותה בעלת עמדה מגובשת לאחריות הדדית כלפי חבריה. הזיכרון הלאומי של יציאת מצרים עמד מאחורי ההתייחסות המודגשת לאלמנטים החלשים בקרב העם, המקופחים בכוחם הפיזי והפוליטי (רובין, 3891). אם כיבוד הזקן מהווה מקום חשוב בחיי העם היהודי, כיצד רואה היהדות את הבעיות החברתיות, הפסיכולוגיות והפיזיות של הזקן בעידן זה? עלינו לשאול מה הן ההלכות