טיפול בית | בזקנים המוגבלים בתפקודם | אסתר יקוביץ, עורכת

174 חלק שני בבתי החולים הגריאטריים עבור חולים סיעודיים שאינם ניידים ואינם יכולים ללכת ולאלה הסובלים ממחלות כרוניות פעילות. צורך זה הגדיל באופן ניכר את ההוצאה הלאומית לבריאות. המחשבה שעמדה ביסוד חוק ביטוח סיעוד הייתה, כי מתן טיפול סיעודי בבית לאנשים המתקשים בתפקודם היומיומי אינו רק מעשה חסד וטיפול אנושי נכון, אלא גם בעל השלכות כלכליות. זאת, משום שמי שיקבל השגחה וטיפול ביתי יזדקק פחות לאשפוז, דבר שיקטין את ההוצאה הלאומית לבריאות (בן-צבי 9891, 3991). לאחר שנחקק חוק ביטוח סיעוד בשנת 6891 נקבע, כי החוק יופעל למעשה רק בשנת 8891, לאחר תקופת הכנה בת שנתיים, שבה הוחל בגביית דמי ביטוח סיעוד והקמת קרן הסיעוד במוסד לביטוח לאומי. התפתחות הזכאות לגמלת סיעוד בעת חקיקת החוק סברו מקבלי ההחלטות, כי מספר מקבלי גמלת סיעוד יהיה כ-000,01 איש. אולם המציאות הייתה שונה וכבר ב-9891, כשנה לאחר הפעלת החוק, עלה מספרם של הזכאים לקבלת הגמלה לכ-000,12. בשנים 8991, 1002, 4002 ו-8002 היה מספרם 007,08, 008,301, 004,311 ו-005,131 בהתאמה (לוח מס' 1) וב-8002 העפיל לכ-008,041 זכאים. שיעור הזכאים לגמלת סיעוד עלה באופן תלול מתחילת הפעלת החוק ועד שנת 0002 מ-%3.5 מהקשישים שמעל גיל 56 בשנת 9891 ל-%2.11 בשנת 5991 והגיע ל-%5.51 בשנת 0002. מאז ועד 8002 נשאר אחוז הזכאים יציב והוא עמד על %5.41 בשנת 4002 ועל %3.51 בשנת 8002. ההסבר לעלייה התלולה עד שנת 0002 הוא כנראה הגידול בניצול הזכאות, עד למצב שבו כלל הזכאים למדו לנצל את זכותם וקיבלו את השירות הסיעודי. התייצבות אחוז הזכאים מעיד על כך, שנוהלי העבודה בקביעת הזכאות הפכו לשגרה ושאכן מספר הזכאים מבטא את הצרכים האמיתיים בסיעוד קהילתי. יתרה מכך, היות ומשנת 0002 מ-%3.4 ו-%2.2 ל-%6.4 ול-%6.2 בהתאמה, הרי +80- וה +75- עד 7002 עלה שיעור בני ה שבאופן יחסי ניתנת הזכאות באופן נכון יותר, מכיוון שעיקר התחלואה והירידה התפקודית חלה בגילאים אלה לעומת גילאי 56 עד 57, שבהם הקשישים בריאים יותר ומתפקדים טוב יותר. משך השהייה של מקבלי גמלת סיעוד במסגרת החוק עלה אף הוא במהלך השנים.