טיפול בית | בזקנים המוגבלים בתפקודם | אסתר יקוביץ, עורכת

186 חלק שני המשפחה וגמלת הסיעוד עקרון יסוד בביטוח הסיעוד מתחילתו היה, כי גמלת הסיעוד לא נועדה להחליף את הסיוע הסיעודי שהקשיש מקבל ממשפחתו, אלא לסייע בידה ולהקל עליה את העומס הטיפולי. זאת, כי עזרת בני המשפחה לזקן מקובלת כמחויבות טבעית ומובנת מאליה (בן-צבי, 3991). כמו כן, ניתנת גמלת הסיעוד כדי לדחות או למנוע, ככל שניתן, את האשפוז של הזקן במחלקה סיעודית כרונית. בעשור האחרון התגברה מאוד המגמה של העסקת עובדים זרים לטיפול בקשישים. מגמה זו הביאה במידה רבה להקלה או לשחרור המשפחה מעול הטיפול בקשיש, כיוון שהעובדים הזרים (מהפיליפינים בעיקר) עובדים בשכר נמוך וחיים עם הקשיש, בדרך כלל בביתו 42 שעות ביממה, שישה ימים בשבוע. מגמה זו, שהייתה בתחילה נחלת העשירונים העליונים מבחינה כלכלית בחברה, התפשטה מאוד ובשנת 7002 היה שיעור העובדים הזרים כ-%22 מכלל המטפלים בקשישים (המוסד לביטוח לאומי, 7002). המצב בתחום זה היום נדון בספר זה בפרק י"ג, הדן במטפלים זרים. העובדים הזרים מקבלים את ברכת הממשלה לעבודתם על ידי מתן אשרת כניסה ועבודה בארץ לתקופות קצובות. עבודת העובדים הזרים מאושרת שמית ואישית לזקן הסיעודי, הנמצא בביתו בלבד. במקרה של אשפוז הקשיש במוסד סיעודי או במקרה של פטירתו פוקע רישיונו של העובד הזר ועליו לצאת מן הארץ. על פי נתוני אגף הסיעוד היו ב-0102 כ-000,03 עובדים זרים חוקיים בסיעוד. להעסקת עובדים זרים בכלל ולטיפול בקשישים בפרט ולהיקף הגדל של תופעה זו משמעות חברתית רבה מבחינה ערכית וגם מבחינה תעסוקתית וכלכלית, אולם שאלות אלה חורגות ממסגרת פרק זה. חלק מחברות הסיעוד התארגנו על פי דרישת הממשלה, כחברה נפרדת לייבא או להשים עובדים זרים עבור זכאי חוק סיעוד. שכרם של העובדים הזרים ממומן בחלקו מגמלת הסיעוד ואת יתרתו מוסיפים הקשיש או בני משפחתו. גמלת כסף לעומת שירותי סיעוד בעין בעקבות התופעה של העסקת עובדים זרים בסיעוד התחדש, בשנים האחרונות, הוויכוח הישן על מתן גמלת כסף לסיעוד לעומת המצב החוקי של גמלה הניתנת בשירותי סיעוד. טענות רבות נשמעות על כך, שחלק ניכר מגמלת הסיעוד אינו משמש לתשלום שכרו של העובד הזר ונשאר בידי החברות המעסיקות. בשל כך, חייבה ועדת העבודה והרווחה בכנסת את המוסד לביטוח לאומי, בשנת 8002, על פי תיקון בחוק, לבצע ניסוי של מתן בחירה לקשיש ומשפחתו בין גמלת כסף לגמלת שירותי סיעוד. ניסוי זה ארך 42 חודש והתבצע בחמישה מקומות בארץ, ובינואר 0102 הורחב לשנה נוספת ולמקומות נוספים בארץ. רק קשישים המתגוררים באזורי הניסוי, שצברו לפחות שש נקודות ב"מבחן התלות" והמקבלים