טיפול בית | בזקנים המוגבלים בתפקודם | אסתר יקוביץ, עורכת

187 טיפול בית בזקנים המוגבלים בתפקודם שירותי סיעוד בפועל ממטפל שאינו קרוב משפחה במרבית שעות היממה ובמשך שישה ימים בשבוע, יכולים להשתתף בניסוי ולהגדיר את בחירתם. מטרות הניסוי ותוצאותיו לא הוגדרו בברור ולוועדה דווח, כי כ-%6 מהזכאים בחרו בגמלת כסף. כאמור, הוויכוח בין מצדדי מתן גמלת שירותי סיעוד בעין לעומת מתן גמלת כסף הוכרע על ידי החלטת הכנסת בחקיקת חוק הסיעוד בשנת 6891, שקבעה בסעיף 522 לחוק, כי גמלת סיעוד תשולם לנותן שירותי הסיעוד, על פי החלטת הוועדה המקומית ולא לידי הזכאי. החוק קבע בסעיף 522 (ג'), כי גמלת סיעוד תשולם לזכאי רק במקרה שהוא גר עם בן משפחה המטפל בו ואין שירותי סיעוד זמינים שניתן לספק לו. במקרה של תשלום גמלת סיעוד ישירות לזכאי, הוא יקבל רק %08 משיעור גמלת סיעוד שלמה וזאת על פי סעיף 422 (ב') לחוק. בפועל, אין מחסור בשירותי סיעוד בכל שטחי הארץ וסעיף 522 (ג') הופעל רק במקרים נדירים, דהיינו גמלת סיעוד ניתנה מתחילת הפעלת החוק כמעט רק בשירותי סיעוד בעין. ראוי לציין, כי מתן שירותים בעין בכלל, ושירותי סיעוד בפרט, הם חריג גדול בפעולתו של המוסד לביטוח לאומי. זאת, כי מומחיותו ויסודות תפקודו של המוסד הם סוציאליים ופיננסיים ולב עבודתו של המוסד הוא מתן גמלאות כסף לזכאים השונים, כשאר הגמלאות והקצבאות על פי החוק. לכן, הקים המוסד אגף מיוחד למטרה זו, אגף הסיעוד, וכאמור פעולתו ייחודית במתן שירותי הסיעוד בפועל לזכאים. משהחל המוסד לתת גמלת סיעוד בעין התברר, כי הוא יעיל מאוד בעבודה זו ונותן את שירותי הסיעוד באמצעות תאגידי הסיעוד באופן משביע רצון בדרך כלל. חידוש הוויכוח, כאמור, על עצם מתן גמלת סיעוד בעין לעומת גמלה כספית התרחש בשנים האחרונות בשל ההרחבה הנמשכת בהעסקת עובדים זרים בסיעוד. במסגרת פרק הנכות שבחוק הביטוח הלאומי קיימת גמלה של "שירותים מיוחדים" (להלן: שר"מ), שמטרתה דומה מאוד לגמלת סיעוד. גמלה זו נועדה לאפשר לנכה שמתחת לגיל 56 (כיום 76) בעל מוגבלות תפקודית לקבל גמלת כסף כדי לממן שירותים סיעודיים בביתו. כאשר הנכה עובר את גיל 56 (נשים בגיל 06) ולאחר תיקון גיל הפנסיה כאשר הוא עובר את גיל 76 (נשים בגיל 46), הוא רשאי לבחור בין המשך קבלת גמלת שר"מ בכסף לבין קבלת גמלת סיעוד בשירותי סיעוד בעין (סעיף 822 וסעיף 602 לחוק). במחקר שבוצע על ידי נאון, ברודסקי וחב' (נאון וברודסקי, 4002) נבדקו 831 זוגות של קשישים מקבלי גמלת סיעוד וקשישים מקבלי גמלה שר"מ בכסף בעלי מתאם דומה בכל זוג. הבדיקה נעשתה על ידי ראיונות אישיים עם הזקן, מקבל הגמלה, וראיון טלפוני עם המטפל הבלתי פורמלי שלו ומשפחתו. המדגם, כפי שציינו החוקרים, לא היה מייצג. הממצא המרכזי במחקר זה היה, כי בעוד ש-%09 מהקשישים מקבלי גמלת סיעוד אכן קיבלו סיוע סיעודי מהמטפל מטעם המוסד בטיפול אישי, הרי שרק כשליש מן הקשישים מקבלי גמלת שר"מ מימנו בכספי הגמלה העסקת מטפלת! אמנם, על פי הדיווח, הקשישים היו דומים בשתי הקבוצות במאפייני המוגבלות, ברווחתם הנפשית ובמחלותשמהן סבלו (למעט כבדי הראייה והעיוורים