טיפול בית | בזקנים המוגבלים בתפקודם | אסתר יקוביץ, עורכת

19 טיפול בית בזקנים המוגבלים בתפקודם ). בלוסטאון, שהיה מנהלה של The Lancet, 1979 הקהילה היהודית וארגון הג'וינט ( הסתדרות מדיצינית הדסה בארץ ישראל בשנים 6291 עד 9291, לא עשה אמנם הפרדה בין כלל החולים לבין החולים הקשישים, אך קבע שבית חולים איננו עוד מקום הסגר לחולים (אפילו במקרים של מחלות מידבקות), כפי שהיה בעבר. הוא טען כנגד הפרדת החולה מסביבתו הטבעית והעברתו למקום אשפוז זר ומנוכר, קרי בית החולים או מוסד סיעודי אחר. בינואר 7491, גיבש בלוסטאון לראשונה, בבית החולים ע"ש מונטיפיורי, תכנית בשם "בית . תכנית זו סיפקה טיפול והשגחה לחולים ”Hospital without walls“ חולים ללא קירות" - בביתם, בשיתוף פעולה של צוות מטפלים, אחיות ורופאים מבית החולים ומהקהילה. תכנית בלוסטאון גיבשה גם הסדרי תשלום מיוחדים לטיפול בקשישים במסגרת הבית ובנתה מנגנון תמיכה לקשישים שנזקקו למכשירים רפואיים בביתם. לראשונה, קשישים שאושפזו בעבר בבתי חולים לחודשים ואף לשנים ונזקקו למכשור רפואי, יצאו במסגרת תכנית זו לאשפוז ביתי. מימון התכנית נעשה בסיוע קרנות המחקר של עיריית ניו-יורק. קשישים אשר לא יכלו לשלם עבור הטיפול הביתי קיבלו סיוע אישי. יש לציין, כי בית החולים מוניטפיורי היה המוסד הראשון שהקים בתוך בית החולים מחלקה ל"רפואה חברתית" והפעיל צוות רב-מקצועי של עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, אחיות ואחרים בטיפול בחולים המאושפזים ובמטופלי ). רוב המחקרים הסוקרים התפתחויות אלה מציינים, כי הנימוקים Levenson, 1984 הבית ( המרכזיים לשינוי התפיסה באשר לטיפול בקשישים התבססו על העדפתם של הקשישים את ביתם, בגלל הרגשת הביטחון שהבית מעניק להם ועקב חרדה מעזיבת סביבתם המוכרת. לכך מתווספות סיבות כלכליות ותרבותיות. אל אלה נוספו תחושות של סופניות ) מציין, כי Steel, 1991 עם האשפוז במוסד, חשש מפני אבדן זהות וכדומה. קנייט סטיל ( מחקרים רבים ביססו טיעוניהם באשר להעדפת אשפוז בית על פני אשפוז מוסדי על גישה Council of זו, וכללו בה לא רק את המקרים הכרוניים אלא גם את המקרים האקוטיים ( ). כמו כן, ברוב הארצות המפותחות ההוצאות לנפש לקשישים היו Scientific Affairs, 1990 גדולות יותר מאשר בכל קבוצת גיל אחרת. מצב זה הוביל, במידה רבה, לפיתוחן של תכניות לטיפולי בית בעולם המערבי. במספר הצעות לרפורמה, בעיקר אלה שהתפתחו החל משנות ה-06 של המאה ה-02, , וכבר נאמר בתחילתו של פרק זה "Missing Piece" הוגדר הטיפול לטווח ארוך בקשישים כ- כי הגישה המסורתית לטיפול בקשישים במרבית הארצות הייתה מכוונת בעיקרה לסידורם במוסד. במשך זמן רב היה מושב הזקנים בקהילות רבות המוסד המוכר והמקובל לטיפול בקשישים. גישה זו נמשכה למעשה ללא שינוי ניכר עד לשנות ה-06 של המאה ה-02. כאמור, רק בשני העשורים האחרונים של המאה ה-02 חל שינוי והדגש החל לעבור לפיתוח שירותים קהילתיים לטיפול בקשישים במגמה לאפשר להם להמשיך ולחיות בביתם. אחד הצעדים המשמעותיים בקידום נושא הטיפול בקשישים בבית נעשה עם מיסוד MEDICARE תכניות הביטוח הסוציאלי של הממשל הפדרלי בארצות הברית בשנת 6691 (,