טיפול בית | בזקנים המוגבלים בתפקודם | אסתר יקוביץ, עורכת

195 טיפול בית בזקנים המוגבלים בתפקודם הוספיס בית פרק ח': יהורם זינגר מבוא בעקבות התקדמות הטכנולוגיה ברפואה המודרנית בעולם, רואים עלייה בתוחלת החיים של אוכלוסיות שלמות. כמו כן, חל שינוי משמעותי באפידמיולוגיה של התחלואה. יותר אנשים מבוגרים סובלים ממחלות כרוניות לאורך שנים רבות יותר. כיום, אנשים נפטרים פחות ממחלות זיהומיות. גם מחלות כרוניות, כמו סכרת, סוגים שונים של סרטן ומחלות כלי דם שונות, הפכו ממחלות קטלניות, שבהן החולים נפטרו תוך שבועות או חודשים ספורים, למחלות שההישרדות בנוכחות המחלה נמנית בשנים. בשלבים ההתחלתיים של גילוי המחלה הטיפולים הרפואיים מאפשרים הארכת חיים באופן משמעותי. אבל בשלב מסוים הטיפול הופך לבלתי יעיל, המחלה ממשיכה להתקדם ומתברר שלא קיים יותר טיפול שיאריך את החיים. לחלופה, הטיפול מאריך החיים הקיים גורם לסבל כה רב עד שהחולה מגיע למסקנה, שהסבל לא שווה את הרווח מהטיפול. למרבה הצער, פעמים רבות, בשלב זה הרופא מתייצב מול החולה ומשפחתו ומסביר להם שאין לו יותר מה להציע להם מבחינת טיפול רפואי. החולה ומשפחתו מוצאים את עצמם מאוכזבים ממערכת הבריאות, שזנחה אותם. הם חשים מפוחדים, מבולבלים וחסרי אונים מול עתיד לא ברור אך קודר. בשלבים אלה של המחלה קיים כבר סבל רב מבחינת תסמינים גופניים, כמו חולשה וכאב. עכשיו, כשמערכת הבריאות מתנערת מאחריות, מתווספים לסבל גם ממדים נפשיים, חברתיים ורוחניים, שבהם נעסוק בהמשך. מטרתו של פרק זה לדון במתן טיפול פליאטיבי לחולים הלוקים במחלה סופנית ונמצאים בשלבים האחרונים של חייהם, בתוך מסגרת ביתם. באזור הנגב פותח מודל ייחודי של טיפול פליאטיבי בחולים סופניים, ובתיאור המודל יעסוק פרק זה. הגדרות של מושגי יסוד טיפול פליאטיבי זהו טיפול רפואי ותמיכתי בחולה הסובל ממחלה כרונית חשוכת מרפא, שמטרתו היא הקלת הסבל של החולה במובן הרחב ביותר של המילה. אין הכוונה בטיפול זה לרפא או להאריך את חיי החולה. זו גישה טיפולית רב-מקצועית אשר משפרת את איכות החיים, עד כמה שניתן, של חולים ובני משפחותיהם, בהתמודדות עם מחלות חשוכות מרפא בסוף החיים.