טיפול בית | בזקנים המוגבלים בתפקודם | אסתר יקוביץ, עורכת

201 טיפול בית בזקנים המוגבלים בתפקודם המודל לטיפול פליאטיבי באזור הדרום הנגב מהווה כמחצית משטחה של מדינת ישראל ובו כ-000,006 נפשות, מתוכם כ-000,004 יהודים, המתגוררים רובם בערים המפוזרות בצפון הנגב ומיעוטם ביישובים חקלאיים בצפון הנגב ובמרכזו. רובם גרים ברדיוס של כ-07 קילומטר מבאר שבע, שהיא עיר המטרופולין של אזור הנגב. בנוסף לכך, חיים באזור כ-000,002 בדואים, שמחציתם מתגוררים בעיירות ברדיוס של כ-04 קילומטר מבאר שבע. כ-000,001 בדואים מתגוררים במה שנקרא "הפזורה" או היישובים הבלתי מוכרים, שבהם תנאי המחיה קשים, מאחר שלא קיימות תשתיות של חשמל, מים או ביוב. כמו כן, תנאי הגישה למקומות אלה קשים, מפאת המחסור בכבישים סלולים או בתחבורה ציבורית כלשהי. העובדה שאוכלוסיית הנגב מתגוררת על פני שטח גדול מהווה אתגר מיוחד בכל הנוגע לשירותי בריאות בכלל ולשירות פליאטיבי בפרט. הצורך בזמינות ובנגישות של שירות במשך 42 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע ובזמן הגעה סביר מהווה אתגר לא פשוט עבור ספקי השירות הרפואי. תחילתה של היחידה לטיפול ביתי תומך - הוספיס בית בבאר שבע היה בשנת 1991, כאשר שירותי בריאות כללית החליטו להקים יחידה כזו באזור הדרום. כבר אז היה ברור, שאין במסגרת שירותי הבריאות הקיימים מענה הולם לטיפול בסוגיות העולות אצל החולה לקראת סוף החיים. לאחר זיהוי הצורך, הוכשר באנגליה צוות, על פי המודל שהיה קיים אז. הגישה הבסיסית, כלומר מתן טיפול, שמטרתו הקלה על סבל במובן הרחב של המילה, נשארה וקיימת גם היום. אבל היום, בכל זאת, הגישה הטיפולית היא לפעמים יותר פולשנית. למשל, נהוג היום לתת טיפול אנטיביוטי במקרה של זיהום חריף, על אף שטיפול זה עשוי גם להאריך חיים ולכאורה מדובר בטיפול ולא רק בהקלה על סבל. במקרים מסוימים - ולא כפי שהיה מקובל בעבר - נותנים טיפולים כימותרפיים וקרינתיים לחולי סרטן לקראת סוף החיים, בידיעה שטיפולים אלה עשויים להקל על סבלם. תחילה הטיפול הוגבל רק למבוטחי שירותי בריאות כללית בבאר שבע. במהלך השנים הורחב השירות כדי לכלול את תושבי קריית גת והמושבים קרובים אליה. בהמשך, נפתח גם שירות עבור תושבי העיר הבדואית רהט והקיבוצים הסמוכים לה, כאשר המטרה, בסופו של דבר, היא לפתוח יחידות בכל רחבי הנגב. המודל הבא מתאר את המערך הארגוני של מתן טיפול פליאטיבי לחולים סופניים בביתם באזור הנגב.