טיפול בית | בזקנים המוגבלים בתפקודם | אסתר יקוביץ, עורכת

213 טיפול בית בזקנים המוגבלים בתפקודם גיל מתקדם קשור, כאמור, עם שיעור תחלואה גבוה יותר, בעיקר תחלואה כרונית, ותוצאתה שימוש גובר בשירותי בריאות לעומת קבוצות גיל אחרות (ברודסקי, שנור ובאר, 0102). סוגיה זו קיבלה ביטוי גם בשיטת הקפיטציה, שהוגדרה בחוק בריאות ממלכתי, לפיה ), כאשר התקצוב +85- המחוקק הכיר בשלוש קבוצות גיל של זקנים (56 עד 47, 57 עד 48 ו ) מצא, Iecovich & Carmel לגולגולת עולה עם העלייה בגיל. מחקר שנערך בישראל (9002 , כי בני 09 ומעלה, שאצלם שיעורי התחלואה הכרונית הם הגבוהים ביותר, השתמשו פחות בשירותי בריאות, בעיקר ברפואה מקצועית, לעומת זקנים מתחת לגיל זה וזאת בעיקר בשל קשיי נגישות לשירותי הבריאות. מחקרים נוספים מראים, כי זמינות ונגישות נמוכים של שירותי בריאות קהילתיים מגבירים את השימוש בחדרי מיון בקרב זקנים. למשל, נמצא, כי McCusker , Ardman , Bellavance et טיפול רפואי בבית הביא לצמצום הפניות לחדרי מיון ( ) וכי גיל מתקדם, קשיי תחבורה ובטיחות ברחובות הביאו למיעוט הפניות לשירותי al ., 2001 .) Fitzpatrick , Powe , Cooper et al בריאות ראשוניים בקהילה (6002 ,. למרות הגידול המהיר בהתפתחות שירותים לטיפול רפואי בבית, נערכו מעט מאוד מחקרים שבדקו את התוצאות הקליניות ואת השימוש בשירותי בריאות אחרים בקרב זקנים Smith , Carusone , Willison המקבלים טיפול רפואי בבית. מחקר אחד כזה נערך בקנדה ( ) במשך 21 חודשים. תחילה נאספו נתונים דמוגרפיים על המטופלים, מצבם et al ., 2005 הרפואי, אשפוזים וביקורים בחדרי מיון ונערך אחריהם מעקב עד שהסתיים הטיפול הביתי. הממצאים הראו, כי שיעורי האשפוז ותדירות הביקורים בחדרי מיון היו גבוהים. ניתן להבין מכך, כי טיפול רפואי בבית דווקא עשוי להרחיב את השימוש בשירותי בריאות אחרים. מאחר שלמחקר זה לא הייתה קבוצת ביקורת, לא ניתן לקבוע אם שיעורים אלה היו גבוהים לעומת אלה הקיימים אצל מטופלים, שלא נמצאו במסגרת של טיפול רפואי בבית. במחקרם של בנטור, קינג, ברודסקי ואח' (8991) נבחנו השירותים לטיפול רפואי בבית שסופקו בשנים 6991 עד 7991 למבוטחי שירותי בריאות כללית. הממצאים הראו, שרוב החולים היו קשישים, מרביתם חולים כרוניים, שסבלו מתחלואה מרובה וממוגבלות בתפקוד ובניידות, והיו זקוקים לטיפול סיעודי ואחזקתי, להשגחה ממושכת ולביקורים קבועים של צוות סיעודי. לרופאי המשפחה היה תפקיד מרכזי בהפניה ליחידות לטיפול בית. פרסומים אחרים סקרו את פעילותן של היחידות להמשך טיפול וכן יחידות מקומיות לטיפול בית ותיארו את מאפייני החולים המטופלים בהן, את מאפייני הצוות הרפואי ואת דפוסי הספקת הטיפול בבית החולה במסגרת היחידה (למשל, גינדין, סנדלר, שילוח ואח', 6991 ; ארד, גבע, רוזין ואח', 9991(.