טיפול בית | בזקנים המוגבלים בתפקודם | אסתר יקוביץ, עורכת

27 טיפול בית בזקנים המוגבלים בתפקודם שרק עולים שעלו החל משנה וחצי לפני ה-1591.9.1 והלאה יהיו זכאים לטיפול במוסדות מלב"ן. בג'וינט גם ביקשו לחדד ולהגמיש את המושג של "עולה נחשל" ולהפכו לקונספט דינמי, מתוך אמונה שעם טיפול והכוונה מתאימים ילך ויקטן מספר הנצרכים (אבלוף, 1591). הצפי היה, שהעלייה במספר הקשישים תעלה וכן הדרישה למקומות מוסדיים ואכן נערכה .)20.9.1951 ,UJA חשיבה בעניין וכן היערכות כלכלית (דוח ביקור נציגי המגבית ד"ר חיים שיבא, מנכ"ל משרד הבריאות דאז, הציע לממשלה להקים ועדה שתתאם את הפעילויות של משרד הבריאות, קופת החולים הכללית, הדסה ומלב"ן. הוא חשב על תכנית על, שכל הסוכנויות ישתפו פעולה וכל אחת תיטול את חלקה. פסמן חשב שזה רעיון מצוין, אך היה ספקן לגבי הפעלתו בשטח לאור היחסים המעורערים, שאותם הכיר, בין סוכנויות הבריאות והרווחה. לכן, חזר פסמן והדגיש את חשיבות העשייה המיטבית ואת מחויבות הארגון שבראשו עמד (פסמן, 1591). פסמן העלה כבר בשלב זה את בעיית הקשישים שהמדינה עלולה להתמודד עמה בהמשך וצפה, למרות הגידול במספר המיטות, מחסור בפתרונות לאוכלוסייה זו. הוא המליץ לשתף את המדינה והסוכנות על מנת לחשוב ביחד ולהיערך במגוון פתרונות ולא רק בנייה מסיבית של מוסדות גדולים (ברין, 2591). אחת הבעיות שהועלו על ידי הסוכנות היהודית, במחצית שנת 2591 הייתה, שארית העולים "הבעייתיים" ששהו במחנות מעבר וביניהם נכים, קשישים וחולים. לדעת פסמן, יש לחפש פתרונות ברמות עצמאויות שונות בקהילה, תוך שילובם בתכניות רווחה מקומיות במסגרות העירוניות. פסמן הדגיש, כי כ-000,5 זקנים נמצאים במחנות המעבר ובמעברות בתנאים קשים והוסיף, כי הבעיות העתידיות כבר בפתח. כ-%8 מכלל העולים, שהגיעו משך ארבע השנים האחרונות, היו מעל גיל 06 ועל אף שמרביתם חיו במסגרת משפחות בקהילה, הם היו זקוקים לסיוע כזה או אחר וחלקם אף נועד להגיע בהמשך למסגרות מוסדיות. הממשלה והסוכנות היהודית דיברו על הצורך לדאוג לסידור מתאים לקשישים. הג'וינט לא התנגד ברמה העקרונית ליטול על עצמו את המשימה, אך הבהיר את הקשיים הכלכליים הצפויים וגם את מחויבות הארגון ליהודים נזקקים מחוץ למדינת ישראל. על אף שמדיניות הג'וינט הייתה ונותרה לבסס במהירות קהילות התומכות בעצמן, תוך העברת האחריות הארגונית והטיפולית לקהילה המקומית, נדרשו משאבים כספיים לביצוע המשימות. הייתה זאת דרישה בלתי מתפשרת של הציבור היהודי-אמריקני שתרם להשגת מטרות אלה. מלב"ן והאדם הזקן ברור היה לכל, כי עם העלייה בתוחלת החיים והגידול במספר המזדקנים באוכלוסייה בעולם המערבי ובישראל, הפתרונות המוסדיים אינם הטובים ביותר. ברור היה, שיש לשמור על כושר היצירה והתפקוד של הזקנים במסגרות הקהילתיות הרגילות, אך התנאים לא היו