טיפול בית | בזקנים המוגבלים בתפקודם | אסתר יקוביץ, עורכת

30 חלק ראשון אך נראה כי בשלב זה הרעיון היה בוסרי מדי ולא מומש (דוח ישיבת הוועדה לטיפול בקשישים במלב"ן, 8591.4.03). גרעין קשה של אוכלוסייה שלא הצליחו להוציא ממחנה שער העלייה, ביניהם גם קשישים, הטריד מאוד את קברניטי משרד הבריאות והסוכנות היהודית. "דיירי קבע" אלה במחנה המעבר הזמני היו קבוצה מגוונת של עולים בודדים, חולים וגם כאלה שיכולת ההסתגלות שלהם הייתה קשה והנכונות שלהם לגמישות מצומצמת. הוחלט לערוך סקר אוכלוסייה מדגמי ולצורך כך הוקם צוות, שבראשו עמד מנהל בית החולים "שער מנשה," הד"ר רייכנבך. הם נעזרו בצוות המקומי בקבלת מידע לגבי העולים וכן ערכו ראיון אישי עם 62 איש ואישה מתוך כלל 062 המשפחות, וגם בדיקה רפואית לפי הצורך. מתוך הנסקרים, רבים מהמבוגרים שהיו מעל גיל 06 נמצאו מתאימים להתגורר בקהילה, אך עם תמיכה מקצועית, שיקום וסיוע. עם תום הסקר הוחלט להמשיך ולבדוק את יתר העולים ה"בעיתיים," סך הכול כ-004 במספר, על מנת למצוא פתרונות למצוקותהגופניות, הנפשיות והסוציאליות ולהוציאם ממחנה "שער עלייה" (הורוביץ, 8591). גם לצד החברתי הוקדשה מחשבה ומועדוני קשישים החלו להיפתח בערים שונות הארץ. בסיום נאומו, עם כניסתו לתפקיד, הדגיש המנהל החדש במלב"ן בישראל, לואי הורביץ: ..."כפי שישראל עמלה ומתכננת בקדחתנות את עתידה הכלכלי, כך עליה להתחיל ליצור את הסטרוקטורות הסוציאליות והרפואיות, באמצעותן תוכל להעניק בדרכה היא, לאלה האזרחים שיהיו זקוקים לה...." להורוביץ היה חשוב להדגיש את ייחודו של מלב"ן בטיפול בקשישים, על כן נצמד למדיניות המוצהרת של הארגון מבלי לגלוש לתחומי אחריות של גורמים אחרים (דוח פעילות מלב"ן, 8591). המסלול הקהילתי כלל גם פתיחת מסגרות יום בתוך מוסדות מלב"ן. מוסדות אלה היו פתוחים גם לקשישים שהתגוררו בקהילה ושלא טופלו על ידי מלב"ן (ירדן, 8591). רבים ומגוונים היו המומחים שהוזמנו על ידי מלב"ן לשם ייעוץ והכוונה בתחומי העשייה השונים. ברור היה לקברניטי הארגון, שלמרות הביקורות הצפויות, יש מקום להיעזר בידע שהיה פרי ניסיון במדינות אחרות. ד"ר קרל אוונג, מנהל שירותי הבריאות בנורבגיה, הוזמן למספר שבועות לבקר בארץ ולהביע את דעתו גם בנושא הטיפול בקשישים בישראל. בדוח מפורט הוא מתאר את השינויים שחלו במערך הבריאות ובמוסדות מלב"ן בעשור שחלף מיום הקמתו, כמו: ירידת מספר חולי השחפת והסבת המוסדות למטרות אחרות, השינוי בדפוסי קבלת החולים הכרוניים והשינוי המהותי בטיפול בקשישים במסגרות קהילתיות. אוונג תיאר את "שער מנשה" על מאות מטופליו כמפעל חיובי, העונה לצרכים המגוונים של המטופלים השונים. בסך הכול הוא תמך מאוד במגמה של ההנהלה המרכזית והמקומית גם יחד להעביר בהדרגה את הטיפול הישיר במוסדות, שבהם הארגון הנו בעל המוסד ומפעילו, לסיוע עקיף בעזרה לרשויות הממשלתיות-מקומיות באחזקה ובפיתוח שירותי הבריאות והסעד (אוונג, 9591-0691) .