טיפול בית | בזקנים המוגבלים בתפקודם | אסתר יקוביץ, עורכת

306 חלק שלישי סיכום הטיפול בקשישים ובמוגבלים (פיזית ונפשית) מהווה אתגר מרכזי למערכות הבריאות והרווחה בכל העולם. לנוכח המגבלות של מקורות המימון הציבוריים, גוברת ההכרה בצורך לשילוב בין מקורות פרטיים לציבוריים לשם מימון הטיפול הסיעודי בקהילה או במוסדות סיעודיים. בישראל, האחריות למימון הטיפול הסיעודי מוטלת בפועל על הפרט. המדינה מסייעת חלקית במימון ומעורבת במתן שירותים; הסוג וההיקף של העזרה נקבעים על פי מצבם הבריאותי והכלכלי של הקשישים. לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, האשפוז הסיעודי נמצא רשמית באחריות המדינה (במסגרת התוספת השלישית לחוק), ומופרד משירותי הבריאות הניתנים על ידי קופות החולים (בתוספת השנייה לחוק). אך מכיוון שהתקציב הממשלתי לטיפול הסיעודי מוגבל, חלק ניכר מהעלות ממומן בידי הקשישים עצמם ובני משפחותיהם. משמעות הדבר היא, שהזדקקות לטיפול סיעודי היא אחד הסיכונים הגדולים לקשישים. ביטוח סיעודי פרטי כנגד הצורך בטיפול סיעודי בקהילה או במוסדות סיעודיים מהווה אחת החלופות האפשריות למימון הטיפול הסיעודי של קשישים. מקור מימון זה עשוי להפחית את הנטל על האדם הנזקק לטיפול ועל בני משפחתו וכן על הקופה הציבורית. זאת ועוד, בעיית הפיצול בהספקה ובמימון הטיפול הסיעודי בישראל היא בעיה ידועה במערכת הבריאות ונמצאת על סדר היום כבר שנים רבות. הן ועדת נתניהו בהמלצותיה (2991) והן חוק ביטוח בריאות ממלכתי, שהוחל ב-5991, קבעו את הצורך בהעברת האחריות לאשפוז הסיעודי לידי קופות החולים. מאז חוק ביטוח בריאות ממלכתי היו מספר יוזמות חקיקה בנושא, לרבות יוזמה מימים אלה, אולם, עד עתה לא יושם סעיף זה בחוק.