טיפול בית | בזקנים המוגבלים בתפקודם | אסתר יקוביץ, עורכת

333 טיפול בית בזקנים המוגבלים בתפקודם 9002/4, הנושא את השם: "אמות מידה למתן טיפול שיקומי." נוהל זה קובע בסעיף 2.1.01, כי טיפול שיקומי לזקנים יכול להינתן גם בביתו של המטופל. הנוהל מטיל חובה על הגורם המבטח להפעיל צוות שיקום רב-מקצועי, או לחתום על הסכם עם שירות קיים המפעיל צוות שיקום, כדי לספק שירות כזה בבית, במידה וזו העדפתו של המטופל. המבחן האמיתי יהיה כמובן מבחן היישום והאכיפה של ביצוע נהלים אלה על ידי הקופות. עם זאת, אין קביעה בחוק ואין נהלים המטילים על קופות החולים לספק טיפול רפואי בבית לחולים כרוניים, הזקוקים לטיפול ממושך או לאשפוז בית במצבים אקוטיים, שניתן לטפל בהם במסגרת הבית, ולכן גם אין סטנדרטים המגדירים את מהות השירות, היקפו, מבנהו, צורת הספקתו, סל השירותים, ועוד. כתוצאה ממצב זה, קופות החולים פיתחו שירותים לטיפול רפואי בבית וכל אחת פיתחה לעצמה מודל/ים משלה. מתן טיפול בבית, במצבים בריאותיים ותפקודיים שונים, אינו יכול להינתן מבלי שקיימת משפחה תומכת ומטפלת, הנושאת בעיקר נטל הטיפול ומהווה תשתית שעליו נבנה הטיפול הפורמלי בבית. זה נכון ביחס למצבים של אשפוז בית, כפי שפרופ' שטסמן וד"ר ג'קובס כותבים במאמרם על אשפוז בית, וזה בוודאי נכון לגבי טיפול פליאטיבי בחולים סופניים, כפי שכותב ד"ר זינגר בפרק העוסק בטיפול פליאטיבי בבית, וזה גם נכון לגבי טיפול בית בחולים כרוניים, כמצוין בפרק שכתבו ד"ר יקוביץ, גב' קיי, גב' סמסון וגב' קוגון, על הטיפול הממושך בבית. המשפחה מהווה ציר מרכזי בטיפול, גם כאשר הזקן מקבל שירותי סיעוד מידיה של מטפלת בשכר וגם כאשר המשפחה מעסיקה מטפלת זרה הגרה עם הזקן, כפי שמודגש בפרק שכתב פרופ' שטסמן על חוק ביטוח סיעוד ובפרק על מטפלים זרים שאותו כתבה ד"ר יקוביץ. קיומה של משפחה תומכת, המוכנה ליטול על עצמה את התפקיד המרכזי במתן אפשרות לטיפול בית בזקן הוא, אם כן, תנאי הכרחי למתן טיפול בית. אולם, לא ניתן להתעלם מהעובדה, כי חלק ניכר מהמטפלים העיקריים הם אנשים עובדים, הנדרשים לתמרן בין עבודה לבין משימות הטיפול, כפי שמתארות פרופ' לבנשטיין, פרופ' כץ ודפנה הלפרין בפרק הדן בנושא זה. לכן, הנטייה הגוברת להעביר את הטיפול הרפואי והתמיכתי בזקן החולה והמוגבל בתפקודו אל ביתו מחייבת התייחסות לשני רכיבים: האחד, חייבת להיות מדיניות המחייבת מעסיקים ליצור לעובדים מטפלים סביבת עבודה ידידותית, המתחשבת בתפקידם כמטפלים בבן משפחה זקן. הרכיב השני הוא, שללא מדיניות ממשלתית, המתמרצת עובדים ומעסיקים כאחד לאפשר לעובדים מטפלים להתמסר לטיפול בבן משפחתם הזקן, מגמה זו של פיתוח הטיפול בבית כנראה תלך ותיבלם. זהו אינטרס ציבורי וזהו צורך בסיסי של בני משפחה מטפלים. זאת ועוד, מתוך פרקי הספר עולות מספר סוגיות נוספות המחייבות התייחסות ופעולה מצד קובעי המדיניות ונותני השירותים. ראשית, עולה צורך לתיאום ולשילוב בין נותני השירותים השונים על מנת להבטיח רצף טיפול והתייחסות למכלול צרכיו של הזקן ובני משפחתו, כפי שגם ברודסקי מדגישה בפרק העוסק בסוגיות במדיניות הטיפול בבית. הפיצול הקיים כיום בין השירותים לטיפול בית פוגע ביעילותם ובמועילותם ובעיקר מכביד