טיפול בית | בזקנים המוגבלים בתפקודם | אסתר יקוביץ, עורכת

75 טיפול בית בזקנים המוגבלים בתפקודם נעשה במשותף באמצעות תקציבי הבריאות, הביטוח הסוציאלי ושירותים סוציאליים, ומשום שההוצאות הפרטיות מהוות אמנם מרכיב גבוה במימון השירותים, אך שונה מאוד בספרד לבין GDP בין המדינות. למשל, ההוצאה הציבורית לטיפול בית נעה בין %2.0 מה- .) Lundsgaard, 2005 %57.2 בשוודיה ( לאור העלייה בדרישה לשירותי טיפולממושך, חלקממדינותאירופההחליטו להעלותאת Lundsgaard, המיסוי הכללי או את התשלום לביטוח לאומי כדי לממן את השירותים האלה ( ). במדינות עם כיסוי אוניברסלי לטיפול ממושך, התעורר חשש ביחס ליכולת להמשיך 2005 ולממן את מערכות השירותים, ובמיוחד במדינות בעלות שיעור הזדקנות גבוה. כתוצאה מכך, הולנד וגרמניה יצרו מערכת מימון נפרדת לשירותי טיפול ממושך, ובהולנד גם צמצמו את המימון הציבורי. בגרמניה, לא העלו את המימון הציבורי וכתוצאה מכך נוצר פער בין הצרכים לבין המענים. בחלק מהמדינות, בעיקר באלה שרוב הזקוקים לטיפול בית זוכים לקבלו, כמו למשל במדינות סקנדינביה, הכניסו לתנאי הזכאות מבחן הכנסות או שהעלו את רף הזכאות. גם בארצות הברית חלו שינויים משמעותיים במערכת התגמול והספקת שירותים לטיפול בית בעשור האחרון. בין השנים 8891 ל-6991 גדלו הוצאות ה"מדיקאר" ב-%13 מידי שנה. זאת, הן עקב עלייה דרמטית במספר המשתמשים והן בגלל הגידול בהיקף השימוש של כל משתמש. באותן השנים עלה מספר הזכאים שקיבלו טיפול בית ב-%522 ושיעור הביקורים לחולה עלה ב-%343, מ-32 ביקורים בממוצע בשנה ל-97. הסיבות העיקריות לכך היו שימוש עודף בשירותים בהיעדר הגבלה על גובה סל השירותים, בייחוד בקרב קשישים בודדים וחולים כרונים המרותקים לבית, אשר עקב סיבות סוציאליות, ולאו דווקא רפואיות, קיים קושי לסיים את הטיפול בהם. גם העלות השנתית למשתמש עלתה ב-%473 .) McCall, Komisar, Petersons et al., 2001; Murtaugh, MacCall, Moore et al., 2003 ( הסיבות העיקריות שאפשרו את העלייה הזו היו: הגדרה גמישה של תנאי הזכאות, הפעלת ) לבתי החולים המעודדת שחרור מוקדם, השיפור העצום DRGs שיטת תגמול לפי אבחנות ( בטכנולוגיה רפואית והעדפות החולים. גם שיטת התגמול של החברות לטיפול בית, אשר אפשרה להן לקבל תשלום בעבור כל ביקור בית שהן עושות עד לתקרה מסוימת, תמרצה .) Hadley, Rebin, Epstein et al., 2000 אותן לספק טיפולים רבים ( בעקבות זאת, עלו טענות בממשל הפדרלי, כי לא ניתן יהיה להמשיך ולעמוד בהוצאות המאמירות וכי יש למקד את הספקת השירותים לזקוקים להם ביותר ולקשישים תשושים Balanced ). לאור זאת, נחקק בשנת 7991 חוק ה- McCall et al., 2001; Corazzini, 2003 ( ), אשר שינה את תנאי הזכאות לשירותים לטיפול בית ואת היקף הכיסוי BBA ( Budget Act שלהם. החוק קבע שינויים משמעותיים בפיקוח על ההוצאות, אשר התבטאו בתמריצים לחברות המספקות את השירותים כדי שיפעלו בצורה יעילה יותר ויצמצמו את הספקת ) intermittent הטיפול לחולים כרוניםהזקוקים לטיפול ממושך. הוגדרו מושגיםשל "זמניות" (