משפט, צדק וזיקנה | ישראל דורון

101 . כשהחוק פוגש התעללות בזקנים שלא כפרק ב', פרק ג' של החוק הפך, ברבות השנים, לכלי התערבות משפטי חשוב בהתמודדות עם ההתעללות בזקנים. פקידי סעד בתחום הזיקנה רואים בפרק ג' של החוק כלי סמכות חוקי מרכזי בפעילותם, ואף משתמשים בו לא מעט (כרם, adult 1002). סמכות זו מזכירה, ברמה מסוימת, סמכויות המוענקות בחוקים של בצפון אמריקה, והרציונל שלהם דומה. פרק ג' קובע protection legislation כדלקמן: פרק ג': הגנה על שלומו של חוסה 4. העדר טיפול ראוי היה פקיד סעד סבור, כי שלומו הגופני או הנפשי של חוסה בגיר נפגע, או עלול להיפגע, פגיעה חמורה מהעדר טיפול ראוי, וכי למניעת הסכנה יש צורך בהוראת בית–משפט, משום שאין החוסה או האחראי עליו מסכימים לטיפול הדרוש, רשאי הוא לפנות לבית המשפט בבקשה ליתן הוראות לעניין זה. 5. סמכות בית המשפט הוגשה בקשה לפי סעיף 4, ישמע בית המשפט את פקיד הסעד ואת האחראי לחוסה ואת החוסה אם הוא מסוגל להבין בעניין, ואם ראה טעם לבקשה, רשאי הוא ליתן כל הוראה הנראית לו דרושה לשמירת שלומו הגופני והנפשי של החוסה. החוק מפקיד את הכוח לנקיטת ההליך ולהגנה על החוסה בידי פקידי הסעד. בית המשפט משמש כלי פיקוח ובקרה, אך בסופו של דבר הוא פועל על סמך חוות הדעת המקצועיות של פקידי הסעד. דרכי ההתערבות ושיטות הפעולה יכולות להיות שונות ומגוונות, ולפקיד הסעד שיקול דעת נרחב בכל הנוגע לבחירת הצו השיפוטי שיבקש. מלשון החוק ברור כי מדובר במקרים קיצוניים (פגיעה חמורה), שהגיעו לבית משפט רק לאחר שנבחנו לעומקם והניסיונות לפותרם בדרכים חלופיות נכשלו. כאמור, פרק ג' משמש היום כלי התערבות מרכזי בידי פקידי הסעד, למניעת מצבי סיכון והתעללות בזקנים. החוק מתיר התערבות כפויה כאשר הזקן ו/או האחראי עליו מסרבים לטיפול מטעמים לא סבירים. החוק מאפשר לפקידי הסעד לפנות אל בית המשפט ולקבל צו (או צווים) בנוגע לטיפול בזקנים. ככלל, חוק ההגנה על חוסים מתמודד עם תופעת ההתעללות בהיבט צר בלבד, בעיקר במצבים של הזנחה, ומבטיח הגנה על זקנים חוסים (כמוגדר בחוק) בחלק מהמצבים כאשר הזקן ו/או האחראי — המוגדרים "התעללות" ובמצבי קונפליקט (כאמור