משפט, צדק וזיקנה | ישראל דורון

פרק רביעי . 102 עליו מתנגדים לטיפול מטעמים לא סבירים). סמכות הפעולה נקודתית ומוגבלת בזמן, ופקידי הסעד מסתייעים בהוראות בית המשפט לשם הפרדת הזקן מן הפוגע גם נגד רצונו, או לאשפוז לצורך בדיקות, — בו ולהוצאתו מהמסגרת המתעללת אבחון או טיפול רפואי. סמכות זו איננה מתיימרת לתת פתרון הולם למצבו של הזקן לטווח ארוך. עיצוב הטיפול לטווח ארוך אמור להיעשות בתקופת הביניים, כשהזקן נתון בסמכות הצו השיפוטי מכוח החוק, והוא ייעשה בדרך כלל באמצעות מינוי אפוטרופוס. במשך השנים נמתחה ביקורת גם על חוק ההגנה על חוסים. מצד אחד, היו שטענו כי נקודת האיזון להתערבות המפורטת בחוק איננה מעניקה די משקל לאוטונומיה ולחירותו של הפרט, ולעתים היא מעניקה משקל רב מדי לגישה פטרנליסטית (דורון, 8991; שניט, 6791). דוגמאות לאימוץ עמדות פטרנליסטיות כאלה על ידי פקידי סעד אפשר למצוא גם בפסקי דין של שופטים שסירבו לכפות על זקנים טיפול רפואי בניגוד לרצונם, הגם שלא היה ספק שהטיפול ייטיב את מצבם (ב"ש 59/9, מ"י נ' פלוני). מצד שני, היו שטענו כי הסעד והכלים הנתונים בידי בית המשפט לצורך התערבות מכוח החוק מוגבלים ומצומצמים מדי, וראוי לשקול הרחבת אפשרויות הפעולה של בית המשפט כדי להקנות הגנה הולמת לזקנים במקרים המתאימים. גישה זו דוגלת בהקפדה על איזון בין כיבוד רצונו של האדם ובין מצב הסיכון הבריאותי שהוא נתון בו (סלפטר, 2002). סיכום הדור הראשון חוקי הדור הראשון תקפים עד עצם היום הזה. מאז התקבלו, כמעט לא נעשו בהם שינויים או תיקונים. בפועל, הם כלי ההתערבות החשובים של פקידי הסעד. לה". ִ ההתערבות מכוחם נעשית לא רק באמצעות הפעלת הסמכות אלא גם "בצ עצם הידיעה שהפוגע בזקנים יהיה חשוף להליכים מכוח החוקים הללו, יש בה איום ממשי. למרות ההבדלים הגדולים בין החוקים (חוק כללי מול חוק נקודתי, חוק המציין זיקנה במפורש לעומת חוק שאינו מאזכר זיקנה במפורש), התשתית הרעיונית של שני החוקים זהה. מאחורי שניהם עמדו גופים מקצועיים (משפטנים ועובדים סוציאליים) המייצגים גישה שלפיה הטיפול בזקנים ובחוסים וההגנה עליהם צריכים להיות מופקדים בידי פקידי סעד, באמצעות נקיטת הליכים משפטיים המבוקרים על ידי בתי משפט. האמונה החברתית בבסיס חוקים אלה היא שאנשי מקצוע בתחום הסוציאלי יהיו מסוגלים לאתר ולזהות מקרים של אנשים זקנים שאינם