משפט, צדק וזיקנה | ישראל דורון

פרק רביעי . 104 לצד ההכרה המפורשת שהעניק המחוקק הישראלי לתופעת ההתעללות הפיזית, הנפשית והמינית (במעשה או במחדל), נמנע החוק מהגדרה מדויקת של המושג "התעללות". בית המשפט העליון, בהידרשו לסוגיה זו, הבחין במאפיינים הייחודיים של מושג ההתעללות. ראשית, בית המשפט הביע דעתו בסוגיית התווית המוסרית: "התעללות, והתעללות גופנית בגדרה, מתייחסת למקרים שמחמת המצפון והרגש אינם מאפשרים להתייחס אליהם כאל מקרי — אופיים וטיבם תקיפה בלבד. היותה של ההתעללות התנהגות הטומנת בחובה אכזריות, הטלת אימה או השפלה... מקנה לה את התווית הסטיגמטית הבלתי מוסרית, שאינה נלווית בהכרח לכל מעשה עבירה הכרוך בהפעלת כוח" (ערעור פלילי 89/6954, פלונית נ' מ"י, 8991). שנית, בית המשפט הביא בחשבון שהתעללות בדרך כלל מאופיינת בסדרה מתמשכת של מעשים, שהצטברותם לאורך זמן עשויה להביאם לדרגה של חומרה ואכזריות, להשפלה, לביזוי או להפחדה, אף אם כל אחד מן המעשים האלה לעצמו איננו אכזרי. עם זאת, בית המשפט הכיר בכך שאפילו מעשה חד–פעמי יהיה מעשה התעללות, אם הוא כרוך בהשפלה או בביזוי בולט (ערעור פלילי 0002/2571, מ"י נ' נקאש, 0002). ועוד: בית המשפט עוסק בממד התלות, בהיותו של הקורבן להתעללות "מצוי בעמדת נחיתות או ביחסי תלות". בהקשר זה מתחשב בית המשפט גם בגיל הקורבן ומציין כי ככל שגילו "גבוה ומופלג" כך ייקל על בית המשפט לראות במעשים נגדו התעללות. העניין החשוב השני בתיקון לחוק העונשין הוא, כאמור, הטלת חובה לדווח על התעללות בחסרי ישע על ידי האחראים עליהם. המחוקק ראה בחומרה רבה פגיעה בחסרי ישע, ובשל כך קבע את החובה לדווח לפקיד הסעד או למשטרה, גם במקרים של חשד לעבירה. חובה זו הוטלה על כלל הציבור, עם דגש מיוחד על אנשי המקצוע. החוק קובע כך: 863ד. חובת דיווח (א) היה לאדם יסוד סביר לחשוב כי זה מקרוב נעברה עבירה בקטין או בחסר ישע בידי האחראי עליו, חובה על האדם לדווח על כך בהקדם מאסר — האפשרי לפקיד סעד או למשטרה; העובר על הוראה זו, דינו שלושה חדשים. (ב) רופא, אחות, עובד חינוך, עובד סוציאלי, עובד שירותי רווחה, שוטר, פסיכולוג, קרימינולוג או עוסק במקצוע פרה–רפואי, וכן מנהל או איש שעקב עיסוקם — צוות במעון או במוסד שבו נמצא קטין או חסר ישע במקצועם או בתפקידם היה להם יסוד סביר לחשוב כי נעברה עבירה