משפט, צדק וזיקנה | ישראל דורון

105 . כשהחוק פוגש התעללות בזקנים חובה עליהם לדווח על כך — בקטין או חסר ישע בידי אחראי עליו — בהקדם האפשרי לפקיד סעד או למשטרה; העובר על הוראה זו, דינו מאסר ששה חדשים. החוק הישראלי הכיר בקיומה של חובת דיווח אף לפני התיקון לחוק הפלילי (חוק הנוער, התש"ך-0691, תקנות בריאות העם, התשל"ו-5791). עם זאת, ההסדרים היו צרים יחסית והתייחסו לקבוצות מקצועיות ספציפיות (רופאים, אחיות, עובדי חינוך וסעד או שוטרים). תיקון החוק הפלילי שתואר לעיל הטיל לא רק חובה של — אוניברסלית החלה על "כל אדם", אלא הכיר באחריות החברתית המוגברת לדווח על מקרי התעללות בזקנים ובחסרי — אנשי מקצוע רבים בתחום הטיפולי ישע אחרים. חשוב לציין כי התיקון לחוק כלל רכיב מעניין וחדשני: לאחר שנמסר דיווח למשטרה או לפקיד סעד על מקרה של התעללות בזקנים על ידי האחראים עליהם, יכול פקיד הסעד לבקש לפטור אותו מדיווח ואף להמליץ על הימנעות מנקיטת אמצעים (סעיף 863, ד', ו'). הסמכות החוקית להחליט שלא לפתוח בחקירה משטרתית ולהעדיף את הפתרון הטיפולי החוץ–פלילי נתונה בידי ועדה בין– מקצועית שחברים בה פקיד הסעד המחוזי, נציג פרקליט המחוז וקצין משטרה בדרגת רב–פקד ומעלה. מנגנון זה אמור לשמש מעין "שסתום ביטחון" במקרים שבהם הפעלת הסמכות העונשית עלולה לגרום יותר נזק מתועלת. תיקון החוק הפלילי הישראלי והוספת פרק ספציפי הדן בהתעללות בחסרי ישע משקפים התפתחות חקיקתית חשובה ביותר בהתמודדות עם ההתעללות בזקנים באמצעות המשפט הפלילי. בתיקון יש ביטוי להכרה שההגדרות הכלליות של החוק הפלילי שקדם לו לא היו טובות דיין להתמודד עם ההיבטים הייחודיים של התופעה. כמו כן יש בחוק הצהרה, שלמרות הקושי המיוחד באיתור תופעת ההתעללות בזקנים ובזיהויה, יש חובה לפעול לחשיפתה. התיקון מבטא גם הכרה באפשרות שיהיו מקרים שבהם ההליך הפלילי לא יהיה הולם. ואולם בישראל ובעולם נמתחה ביקורת גם על הגישה שאפיינה את הדור הגישה הפלילית וחובת הדיווח. — השני של החקיקה הישראלית, לאמור המבקרים טענו כי ההליך הפלילי אינו הולם את ההקשר החברתי שבו מתרחשת ההתעללות בזקנים. הוא מתעלם מצורכי הקורבן ואינו מטפל בשורשי הבעיה שהצמיחה את האלימות (דו"ח ועדת קרפ, 9891). ממצאים אמפיריים מצביעים על כך שהטיפול המשפטי אינו משיג בהכרח תוצאות טובות יותר מהתערבות .) Brownell & Wolden, 2002 טיפולית שאינה משתמשת בהליכים משפטיים (