משפט, צדק וזיקנה | ישראל דורון

119 . כשהחוק פוגש התעללות בזקנים אפשר להתבונן במצב זה גם מזווית אחרת: החוקים המחייבים להקצות משאבים למאבק בהתעללות בזקנים הם חוקים מהסוג של הדור הרביעי, שעדיין נתון בהתגבשות. אין זה מקרה: חוקים המחייבים חינוך, הכשרה מקצועית, קידום כולם דורשים הקצאת משאבים חברתית. — האיתור והזיהוי והעלאת המודעות יתרה מזאת: חוקים המטפלים בשורשי התופעה של התעללות בזקנים, כגון חוקים המחייבים אספקת שירותים בקהילה (מרכזי יום, שכונות תומכות, ביטוח סיעוד), כרוכים אף הם בהקצאת משאבים. דווקא חוקים אלה היו האחרונים שהתפתחו, וגם הם עדיין לא התפתחו די הצורך. אפשר שהדבר קשור לחוסר מודעות מספקת של קובעי המדיניות או למקום נמוך שניתן לנושא בסדר העדיפויות של הקצאת המשאבים. חוסר הנכונות להקצות משאבים למען הזקנים הוא אולי תוצאה של חולשתם הפוליטית, והוא נובע מהחשש שכל הקצאה כזאת תבוא על חשבונן Pearson & של קבוצות אוכלוסייה אחרות, חזקות יותר מבחינה פוליטית ( ). בין כך ובין כך, לא יהיה אפשר להתקדם במאבק בהתעללות Richardson, 1993 בזקנים בלי לייחד לו משאבים כלכליים שיעוגנו מבחינה סטטוטורית. לאן ממשיכים מכאן? כברת דרך ארוכה עשה החוק בישראל בכל הנוגע להתמודדות עם תופעת ההתעללות בזקנים. הניתוח שהוצג לעיל הראה שהחוק הישראלי החל את טיפולו באוכלוסיות הנתונות בסיכון בכלים מוגבלים, מתוך גישה פטרנליסטית. במשך השנים נוצרו חוקים רבים שאימצו גישות אחרות, חדשניות, להתמודדות עם בעיית האלימות ועם ההתעללות בקטינים, בחסרי ישע ובנשים. התפתחות החקיקה הגיעה לשלב שבו, כאשר המשפט נתקל במקרה של התעללות בזקנים, השאלה הנשאלת איננה אם יש חוק המאפשר התערבות, אלא איזה חוק מתוך שלל החוקים הקיימים מתאים למקרה הנדון. תמונה זו מציבה את החוק בישראל בצומת דרכים. מצד אחד, המשפט הישראלי הגיע לשלב בוגר יחסית, לאחר התפתחות בת שלושה דורות של התייחסות החל בגישה התערבותית–פטרנליסטית–סוציאלית, דרך השימוש בחוק — לתופעה הפלילי, הענישה והטלת חובה של דיווח, וכלה בחקיקת כלים חדשניים, הוצאת צווי הגנה והטלת חובה על הפוגע לקבל טיפול. מצד שני, למרות ההתפתחות רבת–הפנים, החוק הישראלי עדיין לא השלים את התהוותו והתגבשותו בתחום זה. המשפט הישראלי עדיין ממעט להתייחס ברמת החקיקה לתופעת ההתעללות בזקנים במפורש, שלא בהקשר של מעשי אלימות אחרים. ההתפתחויות בשנים