משפט, צדק וזיקנה | ישראל דורון

133 . כשהחוק פוגש בני משפחה המטפלים בקרוביהם הזקנים ביקורת על המצב המשפטי בישראל המצב החוקי בישראל, כפי שתואר לעיל בסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורין ובחוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת הורה), והמפגש בין החוק לבני משפחה המטפלים בהוריהם טיפול לא–פורמלי חשופים לביקורת מכמה כיוונים. הגדרת המושגים "בן משפחה" ו"הורה" אחד החסרונות המרכזיים של שני החוקים שתוארו הוא ההגדרה המצומצמת של "בן המשפחה" ו"הורה" והדיסהרמוניה החקיקתית ביניהם. כפי שפורט לעיל, המושג "הורה" הוגדר בחוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת הורה) הגדרה צרה החלה אך ורק על ההורה הזקן של העובד או של בן/בת זוגו. בחוק פיצויי פיטורין הוגדר "בן משפחה" בהקשר הנדון הגדרה שונה במקצת: היא רחבה יותר, בהכילה את בן זוגו של העובד וכן את סבו או סבתו, והיא מצומצמת יותר, שכן היא אינה כוללת הורה של בן זוג שאינו מתגורר עם העובד ושעיקר כלכלתו אינה עליו. בהתחשב בקשת המגוונת של מעניקי הטיפול הלא–פורמלי בפועל, ברור שהגדרות צרות אלה אין בהן מענה לצרכים הקיימים. נראה שאין סיבה ליצור דיסהרמוניה חקיקתית ולשלול מנכד בגיר את הזכות לנצל ימי מחלה בתשלום כדי לטפל בסבו או בסבתו החולים. כמו כן שני החוקים מתעלמים לחלוטין מהמציאות, כפי שנחשפה במחקרים אמפיריים בנושא, שבה מגוון רחב של בני משפחה, נוסף על המפורטים לעיל, נושאים בנטל הטיפול הלא–פורמלי הממושך בזקנים (אחיינים, אחים ובני דודים). יש מקרים שבהם שכנים או חברים הם הנושאים בנטל הטיפול בפועל. ראוי להביא בחשבון גם את ההקשר החברתי המיוחד לישראל, שבה ניצולי שואה רבים שהם עריריים, וכן עולים חדשים שחלקם נעדרים רשת תמיכה משפחתית בארץ. במציאות חברתית כזאת מתחדדת ביתר שאת חשיבות הרחבתה של הגדרת המושגים "בן משפחה" ו"הורה". מדיניות ראויה, המתמודדת בצורה ריאלית ורציונלית עם תופעת הטיפול הלא–פורמלי הממושך בזקנים, צריכה לאמץ הגדרה רחבה ככל האפשר של יחסי הזיקה בין המטפלים/העובדים ובין — המטופלים/הזקנים. רק כך תשיג התמיכה התעסוקתית את יעדה החברתי לאפשר לעובדים מסוגים שונים לעמוד במחויבותם לטיפול לא–פורמלי בזקנים. הגדרת המושג "הורה חולה" "הורה חולה" בחוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת הורה) מוגדר "הורה שחלה והפך להיות תלוי לחלוטין בעזרת הזולת לביצוע פעולות יום–יום", ואילו "פעולות יום–יום" מוגדרות באמצעות הפניה לסעיף 322 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח