משפט, צדק וזיקנה | ישראל דורון

פרק שביעי . 160 פרק שביעי כשהחוק פוגש אזרחים ותיקים הקדמה אחד המפגשים המרתקים בין החוק ובין הזיקנה בישראל התרחש בסוף שנות ה–08 של המאה העשרים, עם חקיקתו של חוק האזרחים הוותיקים, התש"ן-9891. פרק זה יציג ניתוח של חוק זה, שנועד להיות חוק מרכזי במעגל החמישי והאחרון במודל הרב–ממדי: מעגל ההעצמה. במהלך חייו הקצרים של החוק (עד כה), הוא עבר גלגולים רבים. החוק ידע עליות ומורדות, תוספות וביטולים, הצלחות וכישלונות, ואפשר ללמוד מהם רבות על מצבם החוקי של הזקנים בישראל. בעת שנחקק היו מי שתלו בו תקוות רבות, אך החוק נכשל בהשגת מטרותיו, כפי שננסה להראות להציג את — בפרק זה. לניתוח חוק האזרחים הוותיקים כאן שלוש מטרות: האחת להראות — ההיסטוריה של החוק והגלגולים שעבר מאז נוצר ועד היום; השנייה מדוע, למרות הישגים מסוימים, נכשל החוק בסופו של דבר כישלון חרוץ; המטרה להציג את הטענה שאולי עדיף ביטולו המוחלט של החוק על פני — השלישית המציאות שנוצרה בעקבותיו. בסיכום הדברים יצטרפו ממצאי פרק זה לממצאי על מורכבות היחסים שבין החוק לזיקנה, ובעיקר על כישלון — הפרקים הקודמים המשפט הישראלי בהגשמת הציפיות הלגיטימיות שתלתה בו האוכלוסייה הזקנה. לפני היות חוק האזרחים הוותיקים עד ראשית שנות ה–08 כמעט שלא היו ניסיונות לחוקק חוקים נפרדים המגדירים זכויות לזקנים שלא במסגרת הסדרים חוקיים כלליים לקבוצות חלשות. כפי שהדבר תואר בפרק הרביעי של הספר, בהיסטוריה של התמודדות החקיקה עם תופעת 160