משפט, צדק וזיקנה | ישראל דורון

165 . כשהחוק פוגש אזרחים ותיקים בנוסח האזרחים הותיקים" (פרוטוקול ועדת העבודה והרווחה, 88.7.31, עמ' 3). בכך ביטאה ח"כ ארד את תפיסת העולם שמתוכה נבע הרצון לחוקק את חוק האזרחים הוותיקים: המטרות הפורמליות של החוק היו הקמת מסגרת מתווכת (היועץ) ויוזמת (המועצה), אולם המודל היה תפקיד היועצת למעמד האישה במשרד ראש הממשלה, והאסטרטגיה הייתה יצירת כלי מסגרת שיהיה אפשר לנצלו בעתיד להחדרת תכנים בעלי משמעות (כפי שהדבר נעשה עם השנים בתפקיד היועצת למעמד האישה). אסטרטגיה חוקית זו וכלי הפעולה שלה היו ככל הנראה לצנינים בעיני משרד העבודה והרווחה. משרד זה ראה בעצמו את המייצג ההיסטורי של ענייני הקשישים בישראל, והאסטרטגיה של חוק האזרחים הוותיקים הפקיעה מידי אנשי המקצוע שלו את השליטה בתחום הזיקנה. מנהל השירות לזקן במשרד העבודה והרווחה, מר ש' פרידמן, שהוזמן לדיון בכנסת כדי להציג את עמדת המשרד, אמנם לא התנגד להנפקת תעודה חדשה לאזרחים ותיקים, אך התנגד נמרצות להקמתה של מועצה ציבורית; הוא טען שהמועצה כבר קיימת, בדמותה של המועצה הציבורית למען הזקן, ושאין כל צורך במועצה נוספת (פרוטוקול ועדת העבודה והרווחה, 8891.7.31, עמ' 4-5). למרות התנגדות משרד העבודה והרווחה, אישרה ועדת העבודה והרווחה את הצעת החוק (בתיקונים קלים) לקראת קריאה ראשונה בכנסת. אישור הצעת החוק הצליח בזכות העובדה שיו"ר ועדת העבודה והרווחה באותה עת הייתה ח"כ אורה נמיר. ח"כ נמיר הייתה מחברות הכנסת החזקות של מפלגת העבודה אז. היא ראתה ברווחה את תחום מומחיותה וניהלה את ועדת העבודה והרווחה של הכנסת ביד רמה. בתמיכתה במהלך של חברתה למפלגה, ח"כ ארד, לא היססה לקדם את החוק אף ללא הסכמת הממשלה או משרד העבודה והרווחה. במהלך הדיונים בוועדת העבודה והרווחה (88.7.31) ביקש מר אליהו רייף (מהסתדרות הגמלאים) לתקן את הצעת החוק כך שהמועצה הציבורית תעסוק לא רק בשיפור איכות חייהם של הזקנים אלא גם ברמת החיים של האזרחים הוותיקים, וכן להוסיף שהמועצה לא רק במסים ובארנונות אלא גם "בתחומי רווחה"; יו"ר — תעסוק בהקלות הוועדה הגיבה על כך בנחרצות, וברצותה להסיר כל סיבה לעכב את קידום החוק אמרה: "מה שאתה מציע פירושו לטרפד את החוק. אלה שני דברים שעולים כסף רב. אנו מסכימים לכך אך אנו צריכים להיות פרקטיים" (פרוטוקול ועדת העבודה והרווחה, 88.7.31, עמ' 11).