משפט, צדק וזיקנה | ישראל דורון

פרק שביעי . 166 בניסיון לסיים את הליך החקיקה לפני הבחירות הכלליות, התקיים דיון שני בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת, ביום 8891.7.62, לאחר שהצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה בכנסת ולקראת הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. הפעם שלח משרד העבודה והרווחה לדיון אחד מבכירי עובדיו, היועץ המשפטי של המשרד דאז, עו"ד י' ברק. עו"ד ברק, שהיה יועץ משפטי ותיק ומנוסה, דרש כי המועצה לענייני האזרחים הוותיקים תמוקם במסגרת משרד העבודה והרווחה ולא במסגרת משרד ראש הממשלה. הוא חזר על עמדת המשרד, שאין כל צורך במשרת היועץ המשפטי, — "יועץ לענייני אזרחים ותיקים", שכן בתוך הסגל של המשרד פונקציה זו כבר קיימת. לדבריו: "הם היועצים. — השר, המנכ"ל, ראש האגף לזקן ברגע שמקבלים את הקונספציה שלנו אין צורך בתפקיד הזה של יועץ לענייני אזרחים ותיקים" (פרוטוקול ועדת העבודה והרווחה, 88.7.62, עמ' 2). המשרד גם דרש להגדיל את מספר החברים במועצה, כך שיהיו בה 53 חברים לפחות ולא יותר מ–05 חברים, במטרה לערב את מרב גוני הקשת הציבורית הישראלית. שלא — כבדיון הקודם, החליטה יו"ר הוועדה לדחות את המשך הדיון לאחר הבחירות ככל הנראה לנוכח התנגדות משרד העבודה והרווחה וכדי למנוע מראית עין של "מחטף" לפני בחירות. ב–1 בנובמבר 8891 התקיימו בחירות כלליות. מפלגת הליכוד בראשותו של מר יצחק שמיר זכתה במספר הגדול ביותר של חברי כנסת. יצחק שמיר החליט להמשיך את ממשלת האחדות הלאומית בשיתוף עם מפלגת העבודה, והפעם יהיה הוא ראש הממשלה במשך כל תקופת כהונתה של הממשלה. תוצאה זו אפשרה לח"כ נמיר להמשיך בתפקיד יו"ר ועדת העבודה והרווחה גם בכנסת החדשה. ביום 98.4.01 התכנסה הוועדה שוב והחליטה להחיל את חוק הרציפות על הצעת חוק האזרחים הוותיקים. החלטה זו אפשרה לה להמשיך לדון בהצעה במקום שבו הפסיקה בכנסת הקודמת. עמדות הבסיס לא השתנו: משרד העבודה והרווחה שב והתנגד להקמת משרת היועץ, שכן "אין צורך ביועץ"; המשרד שב וביקש כי המועצה תמוקם אצלו ולא במשרד ראש הממשלה, וכשהסתמנה מגמה של דחיית טיעוניו, ניסה לגרום לדחיית הדיון. הפעם הייתה יו"ר הוועדה, ח"כ נמיר, נחושה בהחלטתה לאשר את הצעת החוק לקראת קריאה שנייה ושלישית. היא הדפה בתקיפות את כל הלחצים שהופעלו עליה לדחות את המשך הדיון. רק בזכות עמידתה העיקשת של יו"ר הוועדה אישרה הוועדה בתום הדיון את הצעת חוק האזרחים הוותיקים לקריאה שנייה ושלישית. בחודש אפריל 9891 הייתה הצעת חוק האזרחים הוותיקים מוכנה לקריאה שנייה ושלישית ולאישור הכנסת, אולם היא לא הובאה למליאת הכנסת לשם