משפט, צדק וזיקנה | ישראל דורון

פרק שביעי . 172 הוועדה, השופט בדימוס חלימה, הפעולה הייתה פעולת המשך לדבר שהתחיל בטרם החלה מערכת הבחירות (ח"כ מיכאל איתן, דברי הכנסת, 3991.6.51). גם אם צדק יו"ר ועדת הבחירות בהחלטתו, פורמלית, התחושה בקרב רבים מהזקנים, בעיקר בקרב האופוזיציה, הייתה שהסיבה האמיתית להפצת תעודות האזרחים הוותיקים הייתה מועד הבחירות הקרב. וכך תיאר זאת ח"כ רענן כהן: "החוק [חוק האזרחים הוותיקים] אולי קולקל במידה מסוימת בתקופת השלטון הקודם, כאשר ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר הוציא לכל הקשישים כרטיס פרסומת שלפני הבחירות, וחבל שאנחנו לוקחים נושא חשוב למדינת ישראל, הנוגע לאלו שתרמו את שנותיהם היפות ביותר, ומשתמשים בו לצורך ושלא לצורך" (ח"כ רענן כהן, מפלגת העבודה, דברי הכנסת, 3991.6.51). ואולם התברר שהשימוש הציני בחוק האזרחים הוותיקים לא היה תלוי מפלגה אלא תלוי שלטון. בבחירות שהתקיימו בחודש מרץ 2991 הפסידה ממשלת הליכוד הצרה, בראשות יצחק שמיר, ומפלגת העבודה בראשות יצחק רבין זכתה בראשות הממשלה. מר רבין הקים ממשלת מרכז-שמאל בהשתתפות המפלגות מר"צ וש"ס, ומי שציפה שהשינוי הפוליטי יביא גם תנופה חדשה, או שינוי בגישה כלפי חוק האזרחים הוותיקים, התבדה. ראש הממשלה, לא זו בלבד שלא טרח למנות יועץ ראש הממשלה הביע את — לענייני אזרחים ותיקים או למנות מחדש את המועצה חוסר העניין שלו באוכלוסיית הזקנים בכך שנענה ללחצי משרד העבודה ורווחה והעביר את הסמכויות מכוח החוק למשרד זה (מהלך שתואר בהרחבה לעיל). סופו של הגלגול הראשון בקיץ 3991 השלים חוק האזרחים הוותיקים את "עלייתו ונפילתו" הראשונות והגיע למבוי סתום. ראש הממשלה דאז, מר יצחק רבין, היה עסוק במדיניות החוץ והביטחון ובגיבוש הסכם אוסלו. ראש הממשלה לא התעניין בחוק, ולמשרד העבודה והרווחה לא היה כל רצון להפעילו. לא מונה יועץ חדש, לא הוקמה מועצה חדשה, כרטיסי הפלסטיק שהמשיכו להיות מונפקים לאזרחים הוותיקים היו למעשה ריקים מכל תוכן, ולאיש לא היה אכפת. החוק היה קיים בספר החוקים, אך הוא לא היה ממש רלוונטי לאנשים הזקנים בישראל. היטיב לתאר את המצב דאז ח"כ מאיר שטרית מהליכוד: "נכון להיום [3991.6.51], אדוני היושב ראש, לא נעשו שום תקנות לחוק