משפט, צדק וזיקנה | ישראל דורון

פרק שביעי . 178 "[ההטבות על פי חוק האזרחים הוותיקים] ניתנות באופן גורף לכלל אוכלוסיית הקשישים, ללא כל מבחן הכנסות, ובחלקן נושאות אופי רגרסיבי (כגון הנחות למופעי תרבות שנהנים מהן בעיקר הקשישים האמידים המתגוררים בערים הגדולות). מוצע על כן לבטל את עיקר התיקונים שנעשו בחוק, תוך כוונה לשמר את ההנחות בארנונה, בתחבורה הציבורית ובתרופות, אך לעגנם בחקיקה הרלוונטית" (הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה, 6991.01.32, עמ' 64). הצעת החוק והצעד לביטול ההטבות שזה מקרוב נוספו לחוק האזרחים הוותיקים שיקפו את תפיסת העולם של משרד האוצר וראש הממשלה החדש. הייתה זו התנגדות אידאולוגית למתן הטבות כלכליות על בסיס אוניברסלי שלא על בסיס מבחני נזקקות. הייתה זו גם התנגדות לחקיקה "ייחודית", המרכזת את זכויותיה של אוכלוסיית הזקנים בחוק אחד כולל, והעדפת הסדרה נקודתית של זכויות הזקנים בסדרה של חוקים ספציפיים. העדפת צורת ההסדרה הנקודתית לא הייתה ניטרלית, כמובן; היא הייתה מעוגנת בהבנה שבדרך זו יהיה קל יותר לשחוק את ההטבות ולפגוע בזכויות הזקנים. המשמעות המעשית של העדפת הגישה הנקודתית הייתה ביטול מוחלט או שחיקה דה–פקטו של מעמדן החוקי של ההטבות: לדוגמה, ביטול ההנחה במחירי הנסיעה בתחבורה הציבורית בחוק האזרחים הוותיקים משמעותו צו ברמת חקיקת משנה, ששינויו — עיגונה החלופי בצו הפיקוח על המחירים או ביטולו כלל אינם טעונים את אישור הכנסת. משמעות ביטולה של ההנחה בארנונה היא שכדי לקבל את ההנחה על הגמלאים להגיש מדי שנה בשנה בקשה לפטור, שכל כולו יהיה מבוסס על מבחן נזקקות. הצעת החוק של הממשלה החדשה, לביטול ההטבות בחוק האזרחים הוותיקים, עוררה התנגדות של האופוזיציה והקואליציה כאחד. חברי כנסת ממפלגת העבודה, שהיו מעורבים בהוספת ההטבות וההנחות, ובהם יוסי כץ ורענן כהן, וחברי כנסת מסיעות בקואליציה שהגדירו עצמן "חברתיות", ובהם מקסים לוי מתנועת גשר, הודיעו כי יתנגדו להצעת החוק הזאת ויילחמו בה (כץ, 6991; שחם, 6991ב). ואלה דברי ח"כ כץ: "לא חלף חודש מאז כניסתו של בנימין נתניהו ללשכת ראש הממשלה והנה התבשרנו שהצמד נתניהו–מרידור החליט על מדיניות כלכלית חדשה, מדיניות רפובליקנית, תאצ'ריסטית הייתי אומר. במסגרת מדיניות זו החליטה הממשלה לאמץ את תכנית המגירה של האוצר, ובישיבה קצרה סוכם על תכנית קיצוצים נרחבת בתקציב המדינה. כרגיל, סימנו