משפט, צדק וזיקנה | ישראל דורון

מבוא . 18 הארץ, לצורך בדיקות, לאחר שהתלוננה על מחושים בבטנה, בחילות והקאות. הבדיקות העלו כי הגב' ג' סובלת מסרטן קיבה מפושט, וכדי לשכך את כאביה קיבלה אגדי מורפין להדבקה על העור. עם תום הבדיקות ביקשה הגב' ג' לשוב לביתה, אלא שרופאיה סברו כי בשל מצבה הגופני לא תוכל לטפל בעצמה, ולכן המליצו לפניה על אשפוז במחלקה סיעודית. משזו סירבה ועמדה בתוקף — על רצונה לשוב לביתה, בניגוד מוחלט להמלצת רופאיה, פתח בית החולים בהליכים משפטיים למינוי — באמצעות העובדות הסוציאליות הפועלות במסגרתו אפוטרופוס על גופה ורכושה של הגב' ג'. המערכה הראשונה — ההליך המשפטי ביוזמת הצוות המקצועי בבית החולים הגישה המדינה, באמצעות בא כוחו של היועץ המשפטי לממשלה, בקשה במעמד צד אחד למינוי אפוטרופוס על גופה ורכושה של הגב' ג'. לבקשה הקצרה צורפו המסמכים האלה: 1. חוות דעת של העובדת הסוציאלית 2. תעודת רופא, המתארת את מצבה הגופני של הגב' ג' 3. תעודת רופא פסיכיאטר, המתארת את הגב' ג' כמי שסובלת מהפרעה מנטלית אורגנית ומהתנהגות עם מאפיינים פרנואידיים שאינם מאפשרים לה להביע את דעתה לעניין האפוטרופסות 4. הסכמה בכתב של גוף ציבורי להתמנות לאפוטרופוס על הגב' ג' חוות הדעת המובילה, שהעניקה את ההקשר הרחב של הגשת הבקשה, הייתה זו של העובדת הסוציאלית, שקבעה: "הצוות הרפואי והסיעודי במחלקה הפנימית אינו סבור שאפשר יהיה לשחרר את החולה לביתה. על כן, אושרה הנ"ל ע"י הוועדה לוויסות חולים של קופ"ח לאשפוז במחלקה לטיפול סיעודי מורכב." לחוות דעת זו צורפה חוות דעת של רופאת המחלקה, שכתבה בקיצור נמרץ כי החולה סובלת מסרטן קיבה מפושט ומצבה הגופני ירוד מאוד. הבדיקה הפסיכיאטרית קבעה כי הגב' ג' היא: "בת 38, סובלת מסרטן קיבה מפושט, מתמצאת חלקית בזמן ובנעשה סביב, מבינה את ההבחנה, אך שיפוטה לקוי באשר לטיפול בה. מכחישה