משפט, צדק וזיקנה | ישראל דורון

187 . כשהחוק פוגש אזרחים ותיקים החלו ביוזמות פרטיות של חברי כנסת ולא ביוזמת הממשלות. חברי הכנסת פעלו בדרך כלל ללא תמיכה פעילה של הממשלה, לרוב אף בניגוד לעמדתה או מתוך מאמץ להתגבר על התנגדות מטעם משרדי הממשלה השונים. חברי הכנסת נאווה ארד, אורה נמיר (בטרם היותה שרה), רענן כהן, ענת מאור, מקסים לוי כולם נאבקו והצליחו, למרות התנגדותם של גורמים בעלי עוצמה, — ויוסי כץ כגון שרי העבודה והרווחה, שרי האוצר, ראש הממשלה והממשלה. הצלחה זו לא הייתה יכולה להתממש ללא הפעילות הפוליטית המסיבית, הענפה, של הסתדרות בארגון, במשאבים, בהפעלת שדולה מאחורי הקלעים ובתמיכה — הגמלאים בחברי הכנסת. ברמה הסמלית, עצם ההצלחה בחקיקת חוק שכל כולו עוסק בזקנים בישראל, ולא בהקשרים של חולשה או תלות, כגון עוני, חולי או סיעוד, היא תעודת כבוד. מצג הכוח הפוליטי גרם לכך שמשרד האוצר ויתר מראש על ניסיונותיו לבטל את ההטבות שבחוק, בה בשעה שלא היסס לקצץ בזכויות הזקנים בחוקים לכאורה, זו עדות לחשש מהכוח — רבים אחרים ולבטלן (כגון קצבאות הזיקנה) הפוליטי של שדולת הגמלאים בכנסת ומההתנגדות העממית לביטול ההטבות המעוגנות בחוק. ראוי לזכור כי הצלחת החוק איננה רק סמלית. החוק (על הנייר, לפחות) מאפשר הענקת הטבות לזקנים בתחומים שונים, כגון הנחות בתשלומי ארנונה, באגרת הטלוויזיה, בנסיעה באוטובוס, בכניסה לגנים לאומיים, בתערוכות ובמוזיאונים ובמופעי תרבות. אין לזלזל בהטבות אלה, שכן יש בהן הקלה מוחשית בחיי היום– יום של זקנים רבים המשתמשים בשירותים אלה. את ההצלחה של החוק אפשר לראות אולי בפוטנציאל הטמון בו, בכך שהוא עדיין קיים בספר החוקים. החוק הוא בחזקת עוגן סטטוטורי שיהיה אפשר בבוא — להשתמש בו לשם הוספת הטבות ולהפעלת המוסדות של המועצה והיועץ היום. לפיכך, גם אם בנקודת זמן זו עדיין אי אפשר לראות את פירותיו, הוא מסוגל לשמש נקודת זינוק פוליטית וחוקית לקידום עתידי של זכויות הזקנים בישראל. מציאות של כישלון למרות הטיעון שהבאנו להצלחת החוק, המציאות מלמדת, בסופו של דבר, שהחוק נכשל. את כישלונו אפשר להוכיח בשתי רמות: הרמה הראשונה נוגעת להשוואה בין מטרותיו הראשונות של החוק ובין המציאות היום; הרמה השנייה נוגעת לניתוח גלגוליו של החוק והשפעתו על זכויות הזקנים בחוק הישראלי.