משפט, צדק וזיקנה | ישראל דורון

211 . כשהחוק פוגש נהגים זקנים שעות, עם התמקדות בבעיות המיוחדות לגילים אלה והתעדכנות בחוקי התעבורה ובתמרורים החדשים. עוד דוגמה להצעה לרפורמה אפשר למצוא בהמלצות ועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא תאונות דרכים (דוח ועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא תאונות דרכים, בראשות חבר הכנסת נחום לנגנטל, 3002). ועדה זו חזרה גם היא על דפוס של אימוץ המלצות בעלות מוקד גילי, מוקד רפואי ומוקד חובת הדיווח: הוועדה ממליצה לבחון הוספת חובת בדיקה רפואית תקופתית לנהגים בכל עשר שנים מיום קבלת הרישיון, והחובה להיבדק מגיל 56 תמשיך להיות בכל שנתיים, כפי שהיא כיום. הוועדה ממליצה שרופא משפחה המכיר את ההיסטוריה הרפואית של הנהג יהיה מוסמך לחתום על אישור רפואי לקראת חידוש רישיון נהיגה, ושרופא המשפחה ישלח את האישור ישירות למשרד הרישוי באמצעות מערך תקשורת ישיר. הוועדה ממליצה לקיים פעולות הדרכה בקרב רופאים להדגשת חשיבות הדיווח על מטופלים שאינם כשירים לנהיגה. נוסף על כך, הוועדה ממליצה כי משרד התחבורה יערוך מבדקי פתע לרופאים שאינם עומדים בדרישות החוק ואינם מדווחים על אי כשירותם של המטופלים למכון הרפואי לבטיחות בדרכים. יש לפעול גם להעמדה לדין של רופאים שאינם מדווחים. עד היום לא עוגנו המלצות אלה בחקיקה במדינת ישראל. סיכום הדין הישראלי ומיצובו בפרספקטיבה השוואתית אם נתבונן בניתוח המצב המשפטי בישראל במסגרת הטיפולוגיה שהצגנו במסגרת הניתוח ההשוואתי, נוכל לסכם כך: מודל של — א. המודל המשפטי הישראלי תואם את "המודל השני" מדיניות ביניים גילית: החוק כולל חיתוך כרונולוגי (גיל 56) בכל הנוגע להצבת דרישות שונות של מועד חידוש הרישיון; החוק כולל ממד של בדיקות רפואיות, בהן גם בדיקות ראייה, דיווח עצמי ובדיקה של רופא משפחה; החוק כולל הטלת חובת דיווח על רופאים בכל הנוגע לנהגים שיש בנהיגתם סיכון אפשרי בשל מצבם הרפואי, ועם זאת המשפט