משפט, צדק וזיקנה | ישראל דורון

213 . כשהחוק פוגש נהגים זקנים ההסדר הישראלי מעצים את ההבניה החברתית של הזיקנה ופוגע במעמדם של הזקנים ובזכותם לכבוד ולשוויון. מבלי לפרוש את מלוא רוחב היריעה של הפסול המוסרי והחוקתי במדיניות גילנית, נאמר רק שלעניות דעתנו יש בהבניה כזאת פגיעה בכבוד האדם כמשמעות מושג זה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ההסדר הישראלי אינו מידתי נוכח חלופות אפשריות ההסדר המשפטי הישראלי מתעלם ממודלים חלופייםשהוצגו במסגרת הטיפולוגיות השונות של הניתוח ההשוואתי, והוא מתעלם מהמודל השלישי, הכולל קשת של מסגרות הסדרה שאין בהם ממד גילי. אין ממצאים אמפיריים מובהקים המראים כי אימוץ החלופה הרגולטיבית הגילית תורם תרומה מובהקת להפחתת מעורבותם של זקנים בתאונות דרכים. לפיכך, בהיעדר תשתית אמפירית כזאת, חובה על המדינה לאמץ חלופה שמידת פגיעתה בזקנים קטנה יותר. לאן ממשיכים מכאן? לדעתנו, מן הראוי להכיר בכך שהזכות לנהוג בגיל מבוגר היא זכות חוקתית (וכך כזכויות יסוד — צריך לראותה) שהיא חלק מחופש התנועה. עם זאת, הזכות לנהוג היא זכות יחסית שאפשר לאזנה עם זכויות יסוד שמעמדן דומה, כגון — אחרות הזכות לחיים או לביטחון אישי. לכן האתגר איננו להכיר בעצם קיומה של הזכות או להכריז עליה, אלא למצוא את נקודת האיזון הראויה בין הזכות לנהוג בגיל מבוגר ובין זכות הציבור לבטיחות ולהגנה על החיים. על כל פנים ראוי לבחון את עמדתם של הנהגים עצמם בנוגע להסדר הרישוי הרצוי. אפשר לערוך סקרים בקרב נהגים מבוגרים ולבדוק באילו מגבלות רישוי יהיו מוכנים לעמוד בתנאים מסוימים. ההסדר החוקי הישראלי, כהסדרים של מדינות אחרות המתבססים על הסדר גילי, הוא הסדר שראוי לזנוח אותו. הוא מתמקד בממד הכרונולוגי של גילו של הנהג, בה בשעה שהממצאים האמפיריים שתוארו לעיל אינם תומכים בהתבססות על מבחן כזה. בהקשר זה אנו מצטרפים לממצאי הניתוח הקנדי של טוקו והאנטר :) Tuokko & Hunter, 2002 ( Reviews of the literature, in fact, show that little data support the assumption that older drivers are, per se, unsafe drivers. That is, it is unclear that the effects of age alone (i.e. primary aging) adversely impact on driving performance.