משפט, צדק וזיקנה | ישראל דורון

פרק תשיעי . 216 להיות "זקן" מבחינה משפטית הוא גם הופך להיות "מוגבל" מבחינה חברתית? ננסה להשיב על השאלות המהותיות האלו באמצעות שני "סיפורים" המעלים סוגיות עקרוניות בשאלת הזיקה שבין מוגבלות ובין זיקנה. הסיפור הראשון הוא סיפור של כישלון: זהו סיפורו של הסדר ישראלי מקורי הידוע בשם "הסכם הניידות", המעניק זכויות כספיות לאנשים שבשל מוגבלותם זקוקים לרכב מיוחד אך — כדי להתנייד, אך יוצר הבחנה מפלה בין מוגבלים זקנים למוגבלים צעירים ורק בשל גילם. למרות מאבקים ארוכי שנים, הסדר זה עדיין עומד על כנו. הסיפור השני הוא סיפור של הצלחה: הוא מבטא את זכותם של זקנים להזדקן בקהילה, להמשיך להתגורר בשכונות מגורים גם בשלב שבו הם הופכים להיות — כלומר מוגבלים או זקוקים למסגרת מוגנת או למסגרת מוסדית לשם המשך תפקודם היומיומי. סיפור זה מציג מאבק שהצליח בסופו לשנות ולתקן את החקיקה הישראלית בתחום זה. סיפורו של הסכם הניידות כדי לספר את סיפורו של הסכם הניידות, נציג את סיפורה הבדוי של שלומית: שלומית היא תושבת חיפה, תכנתת בחברת מחשבים קטנה הידועה בשם "בינטל". היא החלה את הקריירה המקצועית שלה בגיל מאוחר יחסית, רק לאחר שילדיה בגרו ועזבו את הבית. שלומית חגגה לפני כמה חודשים את יום הולדתה ה–96. עד לפני כשנה הייתה שלומית בריאה ופעילה, וחברת "בינטל" הייתה מעוניינת מאוד בהמשך העסקתה בשל כישוריה ויכולתה. מעבר לשעות העבודה הייתה שלומית חברה בקבוצת נשים שהתכנסה פעם בחודש בעמק יזרעאל ופעלה לקידום מעמדן של הנשים המבוגרות בישראל. לפני כשנה התגלה אצל שלומית סרטן אלים בחוט השדרה. בעקבות ניתוח להסרת הגידול הייתה שלומית למוגבלת מבחינה גופנית, מרותקת לכיסא גלגלים. על אף נכותה, בעקבות הליך שיקום מוצלח, שלומית היום עצמאית בתפקודה היומיומי. עם זאת, כדי להגיע למקום עבודתה דרושה לשלומית מכונית המותאמת למוגבלותה (בשל השיתוק בשתי רגליה) ולתלותה בכיסא גלגלים. שלומית פנתה אל המוסד לביטוח לאומי לשם קבלת הלוואה עומדת לרכישת מכונית חדשה, מתאימה לצרכיה, וכן לשם קבלת קצבת ניידות, כדי לאפשר לה להמשיך ולנסוע מדי יום ביומו אל מקום עבודתה ולהמשיך בפעילותה ההתנדבותית בקבוצת הנשים. שלומית גילתה, להפתעתה, כי היא אינה זכאית לזכויות ו/או הטבות מיוחדות בשל נכותה ומגבלת הניידות שלה, שכן היא הפכה להיות נכה אחרי גיל 76. אילו