משפט, צדק וזיקנה | ישראל דורון

229 . לקראת מפגש שונה של זיקנה ומשפט 1. מפטרנליזם לכיבוד האוטונומיה של הזקנים בישראל בכמה מהמפגשים שתוארו בספר בלט בבירור יחסו הפטרנליסטי של החוק לזיקנה. למנוע ממנה — בסיפורה של הגב' ג', בפרק המבוא, נטל המשפט לעצמו חירות להגשים את רצונה למות בביתה, באמצעות מינוי אפוטרופוס מכוח חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. במפגשים של החוק עם תופעת ההתעללות בזקנים ועם האשפוז הממושך של זקנים בבתי אבות (כפי שתואר בהרחבה בפרק השלישי ובפרק הרביעי) עשה המשפט שימוש בכלים חוקיים שגישתם האופיינית רואה בזקנים חלשים, חסרי ישע, שאינם מסוגלים לדאוג לענייניהם בכוחות עצמם. הדרך שחוקים אלה אימצו בדרך כלל הייתה הפעלת סמכויות של התערבות וענישה; הם העניקו לזקנים מעט מאוד הזדמנויות לשלוט בחייהם ולא נתנו להם ביטוי ומעמד במסגרת ההליכים החוקיים השונים. כפי שכבר צוין במקומות אחרים בספר, המטרות החברתיות שבחזית העמדות החוקיות הפטרנליסטיות אינן בהכרח שליליות: הן מעוגנות באמונה שזו הדרך הנכונה להגן על הזקנים מפני מצבי ניצול, התעללות ומצוקה. ואולם לדעתנו, כפי שניסינו להביעה בפרקים השונים, המחיר שמשלמים הזקנים עקב הפעלתן של גישות חוקיות אלה כבד ביותר; לעתים הופכות גישות כאלה לאמצעי הפוגע בזקנים ומנציח את תפיסתם כקבוצה חלשה, שולית וזניחה. החוקים הפטרנליסטיים באורח דומה למדי — ), וזו מבטאת agism הם, בסופו של דבר, ביטוי של גילנות ( גישה בסיסית — ) ול"איזמים" אחרים sexism ), לסקסיזם ( racism לגזענות ( שלילית כלפי הזיקנה. מהמפגשים שתוארו עולה כי ראוי לו למחוקק הישראלי לשנות את אופן ההסדרה החקיקתי כך שייתן ביטוי לכבוד העצמי, לזכות להגדרה עצמית ולזכות גם במחיר הצורך לאפשר לזקנים לאמץ — לאוטונומיה של הזקנים בישראל אורחות חיים שלא תמיד יעלו בקנה אחד עם מה שהחברה סבורה שהוא "הטוב ביותר" בנסיבות העניין. 2. מכיבוד האוטונומיה להעצמת הזקנים בישראל המעבר מפטרנליזם לכיבוד האוטונומיה של הזקנים כבר ניכר בתחומים מסוימים של המפגשים בין המשפט לזיקנה. כפי שראינו בפרק החמישי ובפרק השישי, הרצון אם באמצעות חוקים התומכים בבני משפחה — לקדם את עצמאותם של הזקנים המטפלים בהם ומאפשרים להם להמשיך ולקיים חיים עצמאיים בקהילה למרות