משפט, צדק וזיקנה | ישראל דורון

23 . הפגישה העצובה בין הזיקנה למשפט 1. בית המשפט קיבל את עמדת הרופאים, הורה להשאיר את החסויה בבית החולים ודחה למעשה את בקשתה לשוב לביתה. 2. בית המשפט דחה את הבקשה למנות את הגב' מ' לאפוטרופסית (בניגוד לבקשתה של הגב' ג'), מחשש לניגוד עניינים. הזמנה לדיון בעקבות הסיפור הגם שסיפורה של הגב' ג' אינו בהכרח מקרה אמיתי לכל פרטיו, הוא מבוסס לפחות בחלקו על המציאות הישראלית. אפשר לנתח מצב זה בדרכים רבות. ספר זה מבקש להתבונן בסיפור מזווית אחת בלבד: המפגש בין הזיקנה והחוק. מה אפשר ללמוד מהסיפור על אודות החוק בישראל? על הקשר בינו ובין הזיקנה? סיפור זה אינו יחיד מסוגו מבחינת ההקשר המשפטי (דוח מבקר — כדאי לזכור ). עם זאת, ברור שהוא מעורר שאלות Doron, 2004 המדינה, 4002; דורון, 8002, רבות בתחום עיסוקנו: כיצד ממנים בישראל אפוטרופסים על אנשים זקנים ומדוע? באיזו מידה נשמרת זכותם של הזקנים להחליט על גורלם? מהן אמות המידה המשפטיות לקביעת כושרו המנטלי של האדם הזקן? האם יש קשר בין היקף הסמכות של האפוטרופוס לבין מידת הפגיעה המנטלית של החסוי? ומה תפקיד החוק בהליך של מינוי אפוטרופוס על אדם בגיר? ננסה להמחיש כמה היבטים מרכזיים של ההתייחסות החוקית לנושא והקשר ביניהם לבין עולמם של הזקנים. המשפט הישראלי מניח שכל אדם כשיר לזכויות ולחובות. חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-2691, מעגן בתוכו תפיסת עולם חוקתית וערכית שלפיה אי אפשר להגביל את כשירותו של אדם מבלי שהדבר מפורש "כל אדם כשר לזכויות ולחובות — בחקיקה או בהחלטה שיפוטית. לפי סעיף 1 לחוק "כל אדם כשר לפעולות משפטיות, זולת — מגמר לידתו ועד מותו", ולפי סעיף 2 אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין של בית המשפט." מכאן ברור כי מינוי אפוטרופוס על אדם בגיר וכשיר הוא הליך משפטי שתוצאותיו מרחיקות לכת והן גורמות לפגיעה קשה בחירותו של אותו אדם (אנגלרד, 5991; דורון, 1002א). המשמעות המשפטית המעשית של מינוי אפוטרופוס על אדם מבוגר היא הפיכתו לתינוק או ילד, שכן הוא חדל להיות ישות משפטית עצמאית ואוטונומית. במילים אחרות: האדם אינו מוסמך עוד להחליט בכוחות עצמו החלטות משפטיות; הוא מחויב לציית לאפוטרופוס, והאפוטרופוס הוא המוסמך מבחינה משפטית לקבל החלטות משפטיות בכל תחומי החיים של הזקן החסוי. זו פגיעה מהותית