משפט, צדק וזיקנה | ישראל דורון

סיכום . 230 כבר — מוגבלות, ואם באמצעות עיצוב כלי תכנון משפטיים לקראת גיל זיקנה זוכה לביטוי חלקי היום. עם זאת, מניתוח המפגשים הללו עולה כי אין די בהקניית אוטונומיה. אין די בחקיקת חוקים המעניקים לזקנים או לבני משפחותיהם את ה"חופש" לבחור לפעול בדרך משפטית מסוימת. אין די בחקיקת חוקים המעניקים יש צורך בפעולה נוספת. הדבר בולט בפרק השביעי, בניסיון — לזקנים "זכויות" להעניק לזקנים הטבות באמצעות חוק האזרחים הוותיקים ובכישלון במימוש בהיעדר מערך חינוך והטמעה. — ההטבות העצמה היא כלי בעל חשיבות מרכזית לשינוי תוכנם של המפגשים בין הזיקנה למשפט בישראל. הוספת חוקים לספר החוקים, בלי ליצור מערך של חינוך, הכשרה הזקנים, בני משפחותיהם ואנשי המקצוע — והטמעה בכל מעגלי ההתייחסות לא תצליח לשנות את המציאות. מנגנון של ייפוי כוח לצורך — הבאים עמם במגע קבלת החלטות רפואיות במקרה של אובדן כשירות אינו רלוונטי אם הזקנים אינם יודעים על קיומו. יצירת חוקים, המאפשרים לבני משפחה לקבל ימי חופשת מחלה בשכר לשם טיפול בהוריהם הזקנים, ללא מערך הסברה וחינוך, לא תאפשר להשיג את התכלית החקיקתית. הקמת מערכות ללחימה בהתעללות בזקנים, בלי להקים מערך משלים של חינוך, הכשרה ואספקת מידע בנושא, תותיר את המערכות הללו מחוץ למציאות שבה הזקנים נתונים להתעללות. מהמפגשים בין המשפט לזיקנה, המתוארים בספר זה, עולה כי ראוי ונכון למחוקק הישראלי להמשיך לפתח את אותם מערכי חקיקה השמים דגש על העצמת הזקנים באמצעות שימוש בטכניקות של חינוך, הכשרה ומתן מידע. במסגרת זו אפשר להציע קשת של פעולות אקטיביות שהמחוקק הישראלי יכול לנקוט, החל בהרחבת החובות החוקיות למתן מידע בתחום וכלה בהקמת מערכות ארגוניות כדוגמת רשות לקידום מעמד האזרחים הוותיקים בישראל. אזרחים שווים ופעילים — 3. מהעצמת הזקנים להפיכתם לשותפים אחד המאפיינים המשותפים לסיפורי המפגשים בין המשפט לזיקנה שהובאו בספר הוא "היעדר השותפות" של הזקנים. במפגשים שתוארו בולטת העובדה שקולם של הזקנים אינו נשמע כלל או שהוא נשמע באופן לא שוויוני. בבתי — קולם של הזקנים אינו נשמע ברמה האינדיווידואלית, לדוגמה המשפט המקבלים החלטות למנות או שלא למנות לזקן אפוטרופוס. חשובה עוד יותר העובדה שקולם של הזקנים כמעט אינו נשמע גם ברמה המערכתית בהליכי החקיקה המעצבים את הטיפול הראוי בהתעללות בזקנים, בעיצוב —